התמחויות ביעוץ ארגוני

היום אני פוגשת סטודנטים שלי, כדי לשמוע מהם על ההתמחויות שבחרו. אי אפשר לשרוד  במקצוע בלי התמחות, ואם אפשר לשרוד בלי התמחות - זה יהיה בשולים של המקצוע. בעצם אין בזה חידוש. נכון הדבר גם בשורה של מקצועות אחרים: רופאים מתמחים באורטופדיה ואח”כ מתמחים בכף היד או הרגל, או בהחלפת פרקים וכו’. גם ארגונים מתמחים (מסעדות: אוכל ביתי, אוכל יפני ועוד, מפעלים: הייטק, לווטק וכו’). את האסימון הזה הפיל לפני שנים, איש יקר, פרופ’ שנין שמו, שלימד אותי מקצוע שנקרא “סוציולוגיה של התודעה”, והיה מומחה לחברות איכרים. שאלתי אותו בנאיביות: איך עולים למעלה? איך מתפרסמים? והוא השיב: בוחרים נישה. רצוי כזו שלא צפוף בה. מתעמקים. העולם מרתק. נישה כזו יכולה להפוך מחר - למרכזית. וצריך כמובן גם מזל. ומאז - חיפשתי נישה להתמחות בה ובהזדמנות הראשונה שנקרתה לדרכי - השקעתי בה מאמץ, זמן וכסף. כך קרה, שלמדתי גשטלט בארץ, וכשיכולתי - המשכתי בחו”ל. הייתי הראשונה שעסקה בייעוץ ארגוני לפי גישת הגשטלט בארץ, וכיום יש כבר כ-10 שיודעים מה זה ואיך זה. ואני מניחה שיהיו יותר. ההתמחות הזו מיצבה אותי במקום אחר בשוק. והיום, כל מה שנותר לי, הוא להעביר לסטודנטים שלי את התשובה שנתנן לי בשעתו פרופ’ שנין: תתמחו, תמצאו את הנישה שלכם

אפרופו פרופ’ שנין: לא יודעת אם הוא חי, אם כן, הוא בשנות השמונם - תשעים שלו. אבל האיש,שהיה איש שמאל קיצוני למדי בדעותיו, לא נקלט כאן, נסע לאנגליה והיה למומחה מוכר וידוע באו”ם. שמעתי שלימד באוקספורד. בריחת המוחות היא סיפור ישן