יושבת על אי

אתמול - מסיימים את העבודה בשמונה בערב. הסדנא הולכת ומסתימת. סגרנו עכשיו את אחת הפיגורציות של הקבוצות. אנחנו יוצאים אל מחוץ למבנה. המארחים שלנו לוקחים אותנו לרציף קרוב יחסית, ומשם בספינה קטנה ומקושטת בטול לבן ובפרחים (הובילו קודם חתן וכלה?) אנחנו מפליגים לסו-אדה, האי היחיד בבוספורוס. אנשים לבושים יפה, מקומיים וגם תיירים. סו-אדה הוא קומפלקס ענק של מסעדות ובריכת שחייה אחת ענקית. אנחנו פונים ל”מזלונה”, מסעדה איטלקית.

הכל נראה בוהק ולבן.

אורות של גדות הבוספורוס מכל כיוון. הגשר הקרוב כוסה בתפאורה חדשה של אורות אדומים. אני משתרעת לי בכסא שממנו לא אקום כמעט כל הערב, לא לפני שעמדתי ליד בריכת השחיה המדהימה, אולימפית בגודלה, ובתוך המים צפים/מונחים בשורה חדרים מקורים ושקופים ועליהם מיטות ומזרונים לבנים, וגם כריות ענק. לא היה שם איש בערב. המים היו צלולים ובאויר עמדה חגיגה של אתמול ושל מחר. בדמיוני ראיתי את הזוגות, נחים שם ומורחים זה על זה קרם שיזוף. הדולצ’ה ויטה התורכית הזו נשארת כנראה לשעות היום.

והיום - יום אחרון לסדנא. עוד סגירות. הכוונה להמעיט את העניינים הלא סגורים ככל שניתן. כמה ישארו בכל זאת אצל האנשים, בתוך האיים הקטנים שבקרבם.

גם הערב נחגוג בארוחת שבת מסורתית אצל אחת המארחות שלנו. מחר קניות קטנות לנכדים שלי, ובערב, אחרי שנגמור את החשבונות - אגיע לשדה התעופה ו.. הביתה!