יש אנשים ויש אבנים ולפעמים הם נפגשים ממש כמו בבוקר הזה. ירד גשם, אפשר לראות את הברק שהותיר אחריו על המרצפות. לא צריך לדאוג, הוא יתחדש מיד, אבל בינתיים אפשר לנצל את ההזדמנות ולהתחבק קצת בין כל המבקרים, ולהבטיח עוד תמונה אחת מהמסע המפליא הזה.
אפשר גם ללמוד קצת סינית, באותה הזדמנות. השלט שמאחור, חצוב בסלע ומודגש באדום, בנוי משתי מילים ומבהיר כל כך יפה שהשפה הסינית היא שפה של תבניות. ממש גשטלטים. אפילו למי שסינית רחוקה ממנו מאד, יכול להיות ברור שמדובר כאן על יער ועל אבן. צודקת? הנה שתי המילים הסיניות הראשונות שלכם: שני עצים מסמלים את היער, וגם את האבן אפשר לראות בברור.
ועוד באותה הזדמנות, כמי שמתבוננת היטב בתמונה, אני מגלה שאת החולצה שאני לובשת בהזדמנות קיבלתי בקייפ קוד שלחופי האוקיינוס בארה”ב, והסמל עליה הוא של מכון הגשטלט שם, המעיל שאני מחזיקה ביד הוא ממסע עם משלחת גמלאי צה”ל לפולין, המכנסיים נקנו בישראל, את התיק שכמעט לא רואים - כבר קניתי בסין - אבל הכל, כולל בגדי בן זוגי היקר - הכל” made in China” ברוח הזמן והמקום…
בקיצור, נפלאות הגלובליזציה: אנחנו ישראלים שבאנו בגופנו ורוחנו לבקר בסין. קודם לכן היה הקשר שלנו עם הארץ הענקית הזו, דרך הבגדים (האמת שלא רק… גם דרך מחירי הנפט הגואים, המתכות שנעלמות, הסרטים, הספרים…). עכשיו יהיה הקשר גם באמצעות החויות, במיוחד אלה המצולמות בזיכרון האנושי או זה שבמחשב.
אוקטובר 28, 2007 בשעה 4:16 am
אכן נפלאות הגלובליזציה…
פתאום כדור הארץ נעשה כל כך קטן
אוקטובר 28, 2007 בשעה 4:38 am
קטן, קטן, קטן,
בוקר טוב!!!