היום יום הולדת 65 לאיש שלי

ברכתי אותו על הבוקר, וחיבקתי. כבר אתמול שאלתי אותו אם היו לאימו צירים ממושכים, אבל הוא אמר לי שהוא לא יודע. בבוקר אמרתי לו שאולי הוא כבר נולד. זה היה באלבי שליד טולוז, שבצרפת. קצת צחקנו על ענייני הצירים ושעת הלידה. האיש היקר שלי נולד בתוך המלחמה. הוא הפך לבכור, אחרי שאחיו שהיה בכור לפניו נפטר. במהלך המלחמה, נולד לו עוד אח. אחרי המלחמה חזרה המשפחה שלו לאנטורפן. משם עלו ארצה, כשהם שלושה אחים. 

לא, אין לו חלומות שהוא רוצה להגשים, אבל, כן, הוא מוכן להגיע לסלון האווירי פעם. הסתבר שיש שניים: אחד בבריטניה ואחד בצרפת (אני מכירה דווקא את הצרפתי), והם נערכים בכל שנה באחד משני המקומות לחילופין. וזאת יש להגיד: האיש אהב תמיד מטוסים והתחיל לעסוק בהם בגדנ”ע אויר. די הרבה שנים הוא בביזנס הזה.

אחר כך היה יום רגיל עד לצהרים. פה ושם צלצלו להגיד לו מזל טוב.

בצהרים נסענו למסעדה שהציע, ושם הוא שתה יין ואני מים.

אכלתי למנה ראשונה סלט חסה, ולמנה שנייה דניס בגריל, בתוספת סלט גם כן. לקינוח - חצי פרוסת עוגת גבינה ללא סוכר.

הוא אכל: מרק פרות ים, שרימפס בחמאה ושום, ואורז. לקינוח אכל את החצי השני של עוגת הגבינה, ועוד כוס קפה.

איחלתי לו שתי ברכות: הפרקטית: שיהיה בריא, הבונוס: שיהיה מאושר, ושלא ייקח ללב שטויות. שאלתי אותו אם אפשר כבר לקבוע שנחגוג לו כאן 75 בעוד 10 שנים. בלחש אמרתי לעצמי שאני מקווה להיות אז איתו.

בינתיים הסתבר שביקשו ממנו להאריך את החוזה בעבודה לעוד שנתיים.

שמחתי בשבילו.

בשבוע הבא - המסיבה. מקווה שיהיה מוצלח.