כי אם כל כך קשה לאדם בחייו, למה שיהיה לו קל יותר במותו? - משל ההוספיס
אחרי שהורידו את העניים לפת לחם, אחרי שזרקו את הזקנים חזרה למשפחותיהם לשם הישרדות, אחרי שחברות כח אדם קיבלו את כל הלגיטימציה להוריד את מעמד העובדים לכדי כלום וכלום ואחרי…
וגם אחרי שמעטפות שמנות עם כסף הגיעו לזה או לאחר בעילית של המדינה, ואחרי שההון הלך אחרי ועם השלטון ו/או להיפך וגם עשירי הארץ הלכו ובודדו את עצמם הרחק מההמון…
- הגיע כנראה זמנם של ההוספיסים. ההוספיס של תל השומר שבו ניתנת לקבוצה קטנה של אנשים, לבוא, ולמות בשלווה, בכבוד - בתוך כשבועיים - עומד להיסגר.
כי אם כל כך קשה לאדם בחייו, למה שיהיה לו קל יותר במותו?
כיוון שזה כל כך מעצבן - אין לי יותר מילים.
מאי 12, 2008 בשעה 9:24 am
חוץ מזה שאת צודקת וההידרדרות שלנו מדאיגה וכואבת,
שמעתי דיון ברדיו היום , שהשורה התחתונה בו :
למשרד הבריאות יש תקציב אבל הוא מנסה לקבל תוספת
מהאוצר על גבם של שוכני ההוספיס -
והרי האוצר לא פרייר של אף אחד….[תוספת שלי]
מאי 12, 2008 בשעה 1:41 pm
גם אני שמעתי את הדיון, אם כי במחשבה שניה - לא בטוח שזה אותו דיון. הייתי בדרכי ושמעתי רק חלק. מעצבן, מעצבן והשאלה היא תמיד: מי מרויח? מי מפסיד?
נדמה לי שכולם מפסידים - גם האוצר.
מאי 13, 2008 בשעה 4:02 am
ובעיקר אנחנו כחברה מפסידים
אנחנו מאבדים את החמלה, את מעט צלם האנוש שעוד יש בנו
אם הכל נבחן דרך החור של הכסף..
מאי 13, 2008 בשעה 6:39 pm
זה כבר קרה… בצפון מרגישים בזה פחות, ובכלל בפריפריה. בערים הגדולות - יותר.