יש דברים שאני לא מבינה. מכל הדברים שאני כותבת עליהם, איך דווקא סלט סלק אהוב נמצא כל הזמן בתמונה? יש כל כך הרבה אנשים שאוכלים סלט סלק? האם יש יותר אוכלי סלט מאנשים שעוסקים ביום יום (שהוא היום ביקור בוש והטיל באשקלון, למשל)?
יש דברים שאני לא מבינה. שבוע אחרי שבוע, יום אחרי יום, ב”סלט סלק אהוב” - מבקרים רבים. והרי כתבתי גם על החצילים של דבורה, שהם לא פחות טעימים.
בקיצור, יש דברים שאני לא מבינה.
ונראה כמה יכנסו לפוסט הזה.
מאי 16, 2008 בשעה 12:26 pm
סלק זה ירק מעניין כי בדרך כלל אנשים לא יודעים מה לעשות איתו, שזה דבר שאי אפשר לומר על החצילים
היומיום נראה פחות מעניין.. שוב בוש שוב קסאם.. מה חדש?
מאי 17, 2008 בשעה 4:08 am
ולמה עוד זה בטופ 10?
קודם כל זה הפוסט הראשון בקיטיגוריה ההיא - ונראה שהמקום משנה.
דבר שני - הכותרת, אין כמו כותרת מפתה. הכותרת שלו הרבה יותר מעניינת מהאחרות. היא יוצרת גירוי…
זה כנראה הסוד
מאי 17, 2008 בשעה 6:05 am
עכשיו זה כמעט 100% ברור. ועדיין זה מדהים.
אתמול נרשמו לפחות 20 אנשים שנכנסו לבלוג, דרך הדלת של הסלק, שלשום 15והיו ימים שהרבה יותר.
מאי 17, 2008 בשעה 9:30 pm
אני חושב,על פי תחושותי הסוביקטיביות,שלא רק
הכתיבה שלך מזמינה מענה .לפעמים גם משהו
במצב הרוח של המגיב,או הבנה של כוונותיך,
אות חושה שהכתוב טוב כמו שהוא והתגובה
רק תקלקל.
מאי 18, 2008 בשעה 4:08 am
גבי יקר, אתה צודק בעניין המענה.
אבל, אולי לא הובנתי, התפלאתי לא רק על התגובות אלא ובעיקר לכניסות המרובות, למספר האנשים שחוזרים וקוראים בבלוג בעקבות הפוסט הזה. למדתי שאם תכתוב למשל ספר ותקרא לו בשם “סלט סלק אהוב” - הרבה יקחו אותו ליד. כוחה של המילה, כוחה של הכותרת. כנראה.