דודו דהאן בארץ הרעה ומלחמת המיילים בדואל שלי

דודו דהאן מצא את אימא שלו, ומצא משפחה. סוף טוב לסיפור כל כך עצוב, כל כך נורא.

מישהי, הד”ר מרגלית מבי”ח בתר (רופאה כנראה), מחליטה לפני כארבעים שנה, שדודו לא ראוי לגדול אצל אימא שלו, או שאימא שלו לא ראויה לגדל את בנה (לא ברור אם ההחלטה הייתה “אידיולוגית” או תמורת בצע כסף). ומכאן מתחיל מסע נוראי של דודו, בארץ הרעה שלנו, שנמצאת מחוץ לתודעה של רובינו.

בארץ הרעה הזו מתעללים חופשי בילדים, בחוסים, בפגועים כאלה או אחרים, מתייאשים מילדים, מכים אותם, סוגרים אותם במוסדות של מפגרים – גם אם אינם כאלה. כל זה בדרך כלל רחוק מהעין הציבורית והפרטית. פתרון סגור לילדים “רעים” שזכו למעט מאד אהבה. בארץ הרעה הזו עובדים אנשים, שגם אם לא נתנו ידם עד הסוף למעשה, ליבם – לא מנע את עצירתו.

עד שהילד “הרע” הזה מתעורר ובכוחות עצמו, בכוחות של איש כבו 40, שיודע מה הוא רוצה, הוא מגלה את אימא שלו. רק  המסע הזה, האמצעים הדלים שעמדו לרשותו וכח הרצון האדיר – יכולים ללמד כמה האיש לא מפגר.

כל זה ב”מבט שני” אתמול.

וכל זה על רקע של מלחמת מילים שמתנהלת אצלי בדואל הפרטי שלי, בין חכמים וידועים (פרופ’ רות גביזון, פרופ’ גיורא רהב, פרופ’ יקיר פלסנר, פרופ’ אליהוא כץ ועוד ועוד מכובדים): האם כן צריך עובדים סוציאליים או לא? את מי משרתת מחלקת הרווחה: את הלקוחות שלה או שאולי את העשירים?

בויכוח הזה שראשיתו במאמר שכתבה ד”ר אסתר הרצוג, מתגלים שני צדדים עיקריים של הוגים:

1. כאלה שתומכים במערכות רווחה וחושבים שהם “הומצאו” כדי להגן על אנשים שזקוקים להם, ולכן הם צריכים לחיות ולהתפתח.

2. כאלה שחושבים שמערכות הרווחה הומצאו ע”י בעלי הכח, הכסף והשררה, והם יכולים למות.

ביניהם, נמצאים אחרים שמבקשים לחקור את הסוגיה או “מבינים” את שני הצדדים.

 

אחת היא גורלו של הדיון האקדמי הזה (שכרגע נראה לי מעניין, אם כי עקר) שעוסק בעובדים סוציאליים ולא ברופאים שקיבלו החלטות זוועתיות: הירידה לקרקע המציאות, יכולה לגלות שהאמת נמצאת שם.

צריך לקוות שהשחיתות הנוראית, שליוותה את פרשת דודו דהאן, שעוד נחזור ונשמע עליה קרוב לוודאי בהמשך – לא יכולה לחזור היום.

כמוהו יש עוד כעשרים ילדים שחוו על בשרם את החויות הקשות האלה, בארץ הרעה. הארץ הרעה מאכלסת בעלי מקצועות שונים, ביניהם מורים, אחיות, רופאים, עו”ס וכל מי שיכול לחרוץ גורלות.

תיבת פנדורה נפתחה, והיא על האדמה. בינתיים רק סיפורו של דודו יצא משם. נראה מה תביא מחר.

אני גם מחכה למישהו שירים סרט דוקומנטרי של ממש בנושא.