הערב כמעט יורד. המקום ששוקק כל כך הרבה חיים ביום, מתחיל להראות מנומנם. פה ושם אנשים. אני עוקבת אחרי השלט שמתעקל ומעלה אותי לקומה השלישית בבנין. הנה, הגענו.
דני מקבל את פני בחביבות הנעימה והרגילה שלו, פתוח מאד ואוהב אדם.
מצד ימין כיבוד מאורגן בצורה יפה. מוזיקת רקע נעימה. שולחנות עגולים ומפות כתומות, עציצי פרחים על השולחנות – מונעים מהפלקטים לעוף. טושים צבעוניים עומדים בכוסות חד פעמיות. עוד מעט נכתוב.
כאן: קפה ידע.
הצגה של המטרות, הצגה של איך זה נראה בלונדון, למשל, ציפיות שזה יקרה בקרוב מאד כאן, ואנשים ראשונים מעוניינים. אני מתבוננת סביב, רוב האנשים צעירים. אנחנו יוצרות שולחן של נשים. מספר הנשים קטן יותר. כמעט פי שניים גברים. חלקם של המשתתפים יועצים ארגוניים. מיעוט של אנשים מבוגרים. 'ליזמות אין גבול של גיל', אני אומרת לעצמי.
עכשיו מתחילים הפלקטים להתמלא בצרכים שלנו, כאלה שה- the-hub יכול לספק לנו.
בדרך החוצה אני אוכלת פרוסת פשטידה: גבינת עיזים וחצילים. טובה וטעימה כמו כל הערב הזה.
אני אוהבת את הרעיון, ואם דני יסכים – אפרט יותר. כבר ביקשתי את רשותו.
יולי 4, 2008 בשעה 9:40 am |
דני עדיין לא הסכים שתפרטי?
יולי 4, 2008 בשעה 10:33 am |
הוא לא חזר אלי, יש לי סבלנות…