משיח בן דוד עומד על הידיים - רשימות מהחוף

אתמול, בין כתיבה לכתיבה לכתיבה, יצאתי להתרענן בחוף, לבדי (דווקא ניסיתי, אבל אף אחד לא בא). הסירונית של נתניה הייתה מלאה באנשים. 

בחלק הדרומי של החוף, שכבו המדוזות כמו עדר ששתה לרוויה ואולי לשוכרה, כמו נברשות בדולח שזוהרם הועם. חלקן דמו לצלחות גדולות וחלקן (בפרופיל) עם גדילים וקישוטים. ילדים דוברי צרפתית ניסו לתפוס דגים וסרטנים, ומילים כמו: ‘מרדלו, מדוז, רגרד, אוללה’, עלו מכל פינה.

פתאום ראיתי את משיח בן דוד עומד על הראש כמעט בהצלחה, רגע לפני שקפצתי הצידה שלא יפול עלי. הכיפה לא נפלה לו, רק הוא נפל. 

נשים גדולות גוף ושדים התרווחו על החול.

בצד הצפוני, הסגור בשני שוברי גלים, לא היו מדוזות. אנשים רבצו בדיוק בתוך הקטע המגודר שכתוב היה שאסור לשהות בו, ואף אחד לא הוציא אותם משם. אחרים ישבו על אבני השובר. דגים קטנים שטו, אבל הילדים חיכו לדג הגדול ולסרטנים הקופצים.

המציל הכריז על ילדים שהוריהם מחפשים אותם, והדגלים היו אדומים.

על החוף, ישבו בצפיפות אנשים, חלקם שיחקו קלפים, חלקם בהו במים, אחרים פיצחו גרעינים. הם ישבו בזוגות או בעיגול: self managed team .

במסעדה שאליה סרתי, ירקו צעירים על רצפת העץ, והשליכו עליה שרידי גרעיני אבטיח.

משם יכולתי לראות איש עם צלקת גדולה בצד ימין של בטנו (ניתוח כבד?) משחק בכדור עף, ואיש אחר עם צלקת באמצע הבטן ישב לא רחוק ממני (קיבה? מעיים?). החלטתי להפסיק את מצב הרוח הרפואי והסתכלתי בתשומת לב בבריאים. שני חתולים נינוחים בשחור ובאפור, הופיעו בזה אחר זה, ונראה היה שהם חתולי החוף. כשנעלמו הופיע כלב. לא שמתי לב אם נעלמו כי ראו אותו, או שנעלמו כי הסתיימה תעסוקתם במקום.

השמש שקעה, ביקשתי מהמלצרית דקת הגזרה שנראתה לי עייפה מאד עט ונייר. רציתי לרשום את הדברים, שלא אשכח. אבל היא לא חזרה אחרי ששילמתי לה עבור הדיאט קולה.

קמתי, קניתי בקיוסק שממול, ארטיק, כפינוק אסור של השבת, והלכתי לאורך החוף.

קבוצת הכדור עף התעשרה בכמה נשים שחקניות. הם צעקו ברוסית. במים רבצו שתי נשים כשעל גבה של אחת מהן, לאורכו של הצד השמאלי, קרוב לעמוד השדרה, היו סימנים של כוסות רוח. נזכרתי שהחלטתי לוותר על מצב הרוח הרפואי, והמשכתי.

השמש עשתהה את דרכה לקצה השני של הכדור.

נתניה מהמים - נראתה יפה. 

 

חשבתי שעכשיו אוכל לחזור ולהמשיך לכתוב.

ניגשתי למכונית והתנעתי. חשבתי שלא יכול להיות שרק לעיתים כל כך נדירות, אני יורדת לחוף ומסתפקת במציאת הים מהחלון.

 חשבתי גם להפוך את זה להרגל.

 

מרחוק ראיתי שמשיח בן דוד עושה את העליה ברגל, משפת הים אל ראש הצוק.