בלילה התעוררתי בגלל צעקות. ילדי השכונה ואולי שכונות אחרות ערכו את הפיקניק שלהם על הדשא המשותף לבניין שלנו (שהוא בן 77 משפחות) ולעוד תשעה בניינים סמוכים בגודל זהה או שונה. משהו במבנה של הפארק שבינינו גורם לצעקות לעלות עד לשמים ולהעיר אותי.
החופש הגדול התחיל את הטקס השנתי הקבוע הזה.
אחר כך עמלתי קשה בניסיון שלא לשמוע את הקולות שהמשיכו וטיפסו, ולהירדם. עברו כשלוש שעות עד שנפלתי לתוך שינה עמוקה ממנה התעוררתי בבוקר. שונאת לילות לבנים או לבנים בחלקם.
למרות שאני טיפוס של בוקר, נעים לי להשהות את היציאה מהמיטה, אני מעדיפה לקרוא עיתון קודם לקימה, פינוק לאנשים שאין סביבם ילדים קטנים, וסדר היום יכול להתחיל בשעה נדיבה יחסית.
וכך כשאני קוראת לי בעיתון, אני מגלה בדה מרקר, את המושג אימפולס. הכוונה היא למוצרים שלא תכננתי לקנות, שאני קונה באופן אימפולסיבי או ספונטני כשאני נכנסת לקניון. מצא חן בעיני הביטוי.
חייכתי. זה מה שצפוי לי היום: אני יוצאת עם נכדתי, דנה, שבעוד ימים ספורים תהיה בת 12, לבלות. וחם, וגם כאמור לעיל, לא ישנתי מספיק. ולכן גם קניון הוא אחת האופציות.
'ראי, הוזהרת', אני אומרת לעצמי.
דנה הכינה רשימה שבה כל הדברים שהיא רוצה שנעשה הקיץ. אני יודעת שהרשימה כוללת אכילת סלט קיסר, אפיית עוגה, קניית חרוזים והכנת מחרוזת ו… קניות.
הרשימה שלי עבורה כוללת מוזיאון, בריכה, שיטוט על חוף הים, קנייה של ספר, הופעת בלט אחת ועוד.
והקיץ רק התחיל.
יולי 7, 2008 בשעה 8:21 pm |
אם רעש הילדים עד השעות המאוחרות זה הסימן לכך החופש התחיל, זא אני יכולה להגיד לך שאצלנו הוא התחיל ממזמן
בעצם נכון יותר יהיה להגיד שהוא כנראה אף פעם לא נגמר.
הילדים מבלים פה לפני החינות בגרות עד השעות הקטנות של הלילה (או הבוקר) כאילו שמחר אין בגרות…
ולגבי הרעש, אני כבר לימדתי את עצמי מזמן להתעלם. זה מצליח לי.
אני מחכה לשמוע חוויות על הבילוי עם דנה
יולי 8, 2008 בשעה 3:43 am |
לא עשינו אף אחת מהפעילויות שאני חשבתי עליהן. מה שכן עשינו – פחות או יותר מה שהיא רצתה. והיה – כיף אמיתי! היא ממש בן אדם. אפשר ליהנות איתה. פרטנרית.