מסעותי עם הנכדים

הקיץ הוא הזדמנות נהדרת, לחדש את הקשר, לראות כמה גדלו באמת, לחבק, להיות מחובקת ועוד.

 

והנה, הגיע הזמן לאסוף את נכדתי דנה.

לא, היא לא רצתה מוזיאון. חוץ ממוזיאון אחד בארה"ב היא לא אוהבת מוזיאונים. מעניין.

לעומת זאת, היה לה חשוב מאד לקנות שרוכים מיוחדים לנעליים שלה ב"blue bird", לאכול ב-מקס ברנר, לקנות עגילים ועוד. עשינו את מה שרצתה. הלכתי איתה. גיליתי שכל כך גדלה. שיש לה הומור מדליק. היא הכניסה אותי למשחקים שלא הכרתי (במעלית שהייתה לנו במה), סיפרה לי מה היא מרגישה, והכל בעברית שיש לה קצת מבטא זר, אבל הסלנג המקומי כבר יושב בה טוב.

נהניתי מהנערה הצעירה והיפה שצומחת מולי.

התרומה שלי להשכלתה הייתה שסיפרתי לה מה זה מעמד חברתי "Social class", ואיך הוא נוצר. סיפרתי לה שהתרחשה פעם מהפכה על רקע מעמדי, ובחרנו כמה יישובים כדי לנתח אותם על הרקע הזה, רק כדי לסכם ולומר: דנה יקירתי, כולם אנשים. גם אם הם לבושים אחרת, ומדברים אחרת – כולם בני אדם. כמובן שסיפרתי לה על הניסיון של הקיבוץ, שרצה ליישם וכמעט הצליח. בשנה הבאה היא לומדת בקיבוץ. היא כבר תלמד עוד מזה.

לא סיפרתי לה שאבי היה קומוניסט בראשית דרכו, ושכך הייתה גם אימי החורגת. לא הדגשתי את האלמנטים הסוציאליסטיים בחינוכי ובי. לא רציתי להכביר מילים ולהציף את המפגש. העדפתי לתת לה כמה שיותר מקום.

כן עשיתי שינוי קטן. ולימדתי אותה משהו, שנראה היה שהיא קשובה לו ומתענינת בו.

 

אחר כך הבאתי אותה הביתה למפגש עם חברה שלה, ואספתי את נכדי ירדן.  איתו אגיע למוזיאון. עוד לא בררתי מהי 'רשימת הקניות' שלו… מקווה שלא יהיה חם מידי.