אם באקדמיה נפלה השלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?

בחוג לסוציולוגיה, בבירה, מתרחשות כנראה תופעות מבישות. סטודנטיות, לא אחת ולא שתיים – מתלוננות על בן ארי, ואינן זוכות לתשומת לב ראויה עד שהמשטרה שוב עוצרת את המרצה המכובד.

אם באקדמיה לא יקפידו על שיויון, אם באקדמיה לא יקפידו על כבוד האדם – איפה כן?

בהיסטוריה שלי – נתקלתי במרצים מחזרים אחרי סטודנטיות (גם אחרי), אבל לא נתקלתי במרצים כופים. גם עניין החיזורים הוא שאלה של טעם טוב, אבל כשעוברים למעשים כופים ומניפולטיביים כוחניים אחרים – אין יותר מקום לעיסוק בטעם טוב. כאן יש חציית גבול ברורה. הזכרתי בבלוג שלי את זיגמונט באומן – אצלו למשל, זה לא יכול היה לקרות, כי בין השאר – האיש חי את ערכיו.

והסטודנטיות של היום, לפחות בחלקן, יודעות ויכולות להתלונן, ומוטב עכשיו מאשר לעולם לא, וכל מרצה בעל קסם אישי רב ככל האפשר – צריך שיזהר בכבוד תלמידותיו.