אבי מת ב-1990 והוא בן 80. אתמול ראיתי בערב את התוכנית בערוץ 10, על מה שהורג אותנו. הפעם הנושא היה: רשלנות רפואית. אבא מת בעקבות רשלנות רפואית. התלוננתי אז בקופ"ח. לא עשיתי מזה יותר.
היום הייתי עושה דברים אחרים ואחרת.
ובלילה, אבא בא אלי בחלום, והייתי צריכה להכיר אותו מחדש.
הוא היה נשוי באופן רשמי לאישה אחת, ובאופן פחות רשמי לאישה נוספת, עצבנית מאד, מזרחית.
בפריג'ידר שלו מצאתי רק פסטרמה. הוא חי על לחם ופסטרמה.
קריית חיים השתנתה. עכשיו היא גבלה ברמת הגולן, ואפשר היה לראות את זה כשיצאתי מהמרפסת לשטח האחורי.
הכל היה מעונן, היה חורף, והיה קר.
הוא לא רצה לעבור ולגור איתי.
הוא היה מרוחק.
נדמה לי שבאתי אליו עם המשפחה שלי ועם כלב.
אני שוב הייתי צעירה יותר, הוא היה בן למעלה משבעים.
לא ברור איך נגמר החלום.
ובכל מקרה, פגשתי שוב את אבא, את ההליכה שלו, את הבגדים שלו, את הכבוד שלו, את העצמאות שלו, את הרצון לעשות הכל לבד.
אוקטובר 3, 2008 בשעה 5:16 am |
ומה עם החלום הוא האמת?
מה אז צריך לעשות?
אוקטובר 3, 2008 בשעה 8:41 am |
אם החלום הוא חלק ממה שליווה אותי היום, הרי והחלום הוא אמת, האמת שלי.
והוא ליווה אותי היום.
שמחתי מאד, כי מזמן לא פגשתי את אבא, וגם אין הרי סיכוי שניפגש אחרת.