פגישה א': בחיפה הים כמו תמיד, מתחבר אל השמים והוא כחול מבין העצים הירוקים. הפעם אני חונה בשושנת הכרמל ומציצה בדרך בבתים שפעם הכרתי לפרטיהם. אולי פה הייתי מוכנה לחזור לגור, אני אומרת לעצמי, ומתבוננת בבית שחלונותיו פונים לגן האם.
אבל אני בדרכי לז'ק, הספר המיתולוגי שלי.
לז'ק יש תמיד סיפור עבורי, ובדרך כלל יותר מסיפור אחד. אני שואלת את הבאה אחרי בתור, אם שמעה את הסיפורים שלו, והיא אומרת לי שהוא תמיד מתפלסף. אני אומרת לה שכדאי לה לשמוע את סיפורי הילדות שלו. איש מלא אנרגיה ז'ק ואת תמונת הבת שלי הוא תולה על הקיר, אצלו.
היום אמר לי להיזהר מן הקנאים. בהתחלה לא הבנתי, אחר כך אמר שמישהי ראתה את הספר שלי, פריכיות אורז, אצלו, ואמרה שצריך להיוולד סופר. והוסיפה: היא אישה חכמה, אבל כדי להיות סופרת – צריך להיוולד כזו.
האם קראה? לא יודעת. אבל עמדה כזו היא אחרת, מענינת וכבר שמעתי אותה. פעם אמרה לי חברה טובה: אם לא כתבת עד היום, סימן שלא תכתבי.
אבל כתבתי ואני רואה את עצמי ככותבת.
כמעט פגישה, בעצם תצפית:
אחה"צ אני שוב בנתניה. נכנסת לאופיס דיפו במטרה לקבל את מבוקשי ושוב אני פוגשת את זו שהבטן שלה יוצאת לה מהמכנסיים והיא מושכת את החולצה שתסתיר, אבל הבטן שוב מתפרעת והיא שוב מושכת. היא גם מושכת ואולי גוררת את הרגליים שלה. אני צופה בה קצת ומחליטה לוותר.
פגישה ב': אני צועדת לכיוון של אורנג':
שלום. מה שלומך? טוב תודה, ומה שלומך? טוב, תודה, עוד מעט אתפנה. אני מסתכלת בו, הוא לא מסתכל עלי. אני מחכה עכשיו, ומחכה עוד. בינתיים הוא מקליד במחשב וגם שומע ביקורת של ממונה עליו. ואני מקשיבה. אחר כך הוא שומע לבקשתי: להחליף בטריה ולקבל חשבונית.
והוא מתחיל להציע לי הצעות, כל מיני: אולי יש לי מחשב נישא? כן, אבל אני לא רוצה.. אולי אתן לך עוד מכשיר חינם לשלושה חודשים ואחר כך תשלמי 25 ש"ח לשעה.. ואולי 100 שיחות חינם… ואולי תחליפי מכשיר והנה הקטלוג, ואני רואה איך אני מתרחקת ממה שבאתי לעשות אומרת לו: אני רוצה רק להחליף בטריה, ואין מתנות חינם כמו שאתה יודע. ואז, רק אז הוא מחייך.
ובינתיים הוא בא והולך ובא והולך, מגיע עם נייר ובלי נייר, עד שאני יוצאת עם אותו הנייד ובטריה חדשה. קשה להתעקש שלא לקבל מתנות. וזה לוקח הרבה זמן.
אחר כך אני נוסעת הביתה. השיער שלי שוב קצוץ, בטלפון שלי יש בטריה. ערב חדש נולד.
החיים בארגונים 