טוב, מזמן לא כתבתי בבלוג. מנסה להתרכז בכתיבת שני הספרים שלי ובעבודה של יום יום. יחד עם זה, אני לא מפסיקה גם את חיי היום יום, על החלק הצרכני שלהם ומנקודה זו אני כותבת היום.
ומעשה שהיה כך היה:
ב-28 לדצמבר, קניתי זוג נעליים בצבע בורדו ב"הלב הכחול", נתניה.
ב-30 לדצמבר כבר חזרתי איתם לחנות בגלל שהעקב התקלף והיה בו סדק, וכן הסתבר שלכל נעל יש גוון אחר, מה שבלט במיוחד באור היום.
הנעליים נלקחו לבדיקה. חזרתי לבדוק מה קורה ולא קרה כלום.
שבועיים אחר כך, אתמול, קיבלתי הודעה שאני יכולה לחזור ולקחת כל נעל שאני רוצה.
אבל, אויה, המבחר הצטמצם מאד (סוף עונה), ובצבע המבוקש לא היו נעליים שמצאו חן בעיני ו/או היו מתאימות מבחינת גודל ונוחות.
בסופו של דבר החלטתי לבקש זיכוי.
חשבתי שאקנה בחנות אחרת של הרשת, או שאחכה (סנדלים – עדיין אין, אמרה לי המוכרת..).
וכאן נתקלתי בהפתעה: אנחנו לא נותנים זיכוי, אמרה המוכרת.
בינתיים בישראכארט אמרו שאין להם סמכות לבטל את העיסקה, ורק באמון הציבור – שמעו לי ואמרו: אם המוצר מקולקל – הם חייבים להחזיר כסף.
אז מה אם הם חייבים?
בינתיים אני נותנת להם צ'אנס להתאפס ולחזור אלי, אבל כיוון שלא נראה לי שיעשו כך – אני מבטיחה כאן חגיגית – לא אניח להם ליהנות מכספי ולא לתת את התמורה – שזה המצב כרגע.
אז זהו.
יש לי ציפיות שהפוסט הזה יעשה את דרכו אל ליבם של מנהלים – ב"הלב הכחול", ואולי בכל זאת יחליטו שם ששוה להם להחזיק לקוחות מרוצים ולא לייצר לקוחות ממורמרים…
ינואר 17, 2012 בשעה 2:50 am |
לצרכן הישראלי אין כתובת לפנות אליה. האינטרנט הוא דרך להציג את המידע לציבור ואולי תגובה ציבורית תשכנע מוכרים ונותני שירותים להתייחס אחרת אלינו, הצרכנים.
ינואר 17, 2012 בשעה 5:00 am |
תודה, יאיר!
הלוואי, הלוואי, הלוואי!
ינואר 17, 2012 בשעה 8:18 am |
קודם כל שמחה שחזרת לכתוב .
כל מי שיקרא את הרשומה שלך , כמוני , אני בטוחה שלא יבקר ב"הלב הכחול", נתניה, וזה רק אחד מהתוצאות של זלזול שלהם בלקוחות.
תודה על האינפורמציה החשובה.
ינואר 17, 2012 בשעה 10:01 am |
אם הקריאה שלך ושלי הייתה מגיעה לאנשים רבים, ואם היינו מגיבים באי ביקור, כמוך וכמוני – החנות או הרשת הייתה חייבת להשתנות ולהתאים את עצמה.
מודה לך על התמיכה.
מבטיחה לחזור ולעדכן.
ינואר 18, 2012 בשעה 1:08 pm |
הי אתי,
שמח לראות שחזרת, אפילו אם לזמן קצר.
ההתמחות של החברה בה אני עובד היא שירות בהיבט התרבותי. מדהים אותי בכל פעם לשמוע ולראות מחדש מקרים מהסוג שנתקלת בו, מדהים עוד יותר עד כמה זה שכיח במדינתנו הקטנה. בימים הקרובים אני מפרסם כתבה שמספרת על השירות שחוייתי בטיול שלי בברומה- יש לנו מה ללמוד.
(-:
ינואר 18, 2012 בשעה 2:38 pm |
היי יובל!
גם אני שמחה לפגוש אותך בבלוג…
בדיוק פגשתי היום לסופרויז'ן מישהי שעומדת להעביר סדנת שרות…
החיים מרתקים, לא?
את מה שתכתוב אעביר לה…
אנחנו שוחחנו על שרות ואהבה, שרות לעומת ניצול, ואלה הם רק חלק מהחיבורים שהעלנו.
פברואר 22, 2012 בשעה 9:06 am |
גם לי יש חוויה מאוד שלילית עם הלב הכחול. אין עם מי לדבר ואין להם שרות לקוחות רק מענה קולי. קניתי זוג נעליים בקנין הראל בירושלים שם הבחורה שעובדת שם יעל – מאוד לא נחמדה ולא משתדלת אפילו להיות. נעלתי פעם אחת והניטים בסגר של הנעל עפו להם. לקחתי חזרה וביקשתי שיסדרו, עד היום שבועיים לאחר שקניתי את הנעליים עוד לא סידרו. כל פעם יש תירוץ אחר.
הרשת הזו פשוט לא מבינה מה זה שרות לקוחות ולא יודעת לטפל בבעיות.
התאכזבתי קשות.
פברואר 22, 2012 בשעה 9:41 am |
הנה מה שאני מציעה:
א. תשלחי להם פקס עם הטענות שלך.
ב. תפני לאמון הציבור ותודיעי להם על הבעיה. הם יוציאו מייל ללב הכחול.
תספרי לי אם הצליח?