איפה אנשי הרוח

אני מחפשת את אנשי הרוח שיתאספו ויכתבו שהם דורשים מהממשלה לשנות את מאזן העוני בישראל: אצל ילדים וזקנים. לא מצאתי אותם. אני מחפשת את הטכולוגים הגדולים במדינת ישראל, שיקומו ויגידו שהם עושים משהו נגד העוני. אני מחפשת את האנשים שחיים בכל מקום בארץ, ושיש להם מספיק בשביל לאכול שלוש פעמים ביום או יותר, להחזיק רכב ועוד – שיקומו. אני מחפשת את המורים והעובדים הסוציאליים והרופאים – אלה שיודעים הרבה על העניים שיקומו. אף אחד לא קם. אני מתחילה במכתב שאני מתכוונת להוציא ל'הארץ'. יפרסמו אותו? נראה. לא מבינה למה עוד לא הקמנו תנועה נגד עוני

ארגון מוצלח

היום עשיתי MRI בתל השומר. יופי של ארגון. לפי סדר ההתרחשות של האירועים: הרצפות מבהיקות, לא היה תור, פקידת הקבלה הייתה ידיותית והלכה לקראתי בעניין תשלום (קופ"ח מאוחדת לא נתנה לי טופס 17), טכנאי יצא לקראתי, הזמין אותי לשבת והסביר לי מה יהיה. אח"כ הציע לי לוקר להניח חפצים וכיוון שלא היו לי חמישה שקלים – הכניס במקומי את הכסף. ההסבר היה מפורט ומרגיע. כשנכנסתי לחדר עמדו סביבי רופאה, טכנאי וסטודנטים. ההתנהגות שלהם הייתה: אדיבה מאד, מתחשבת, מכבדת, ללא דופי. קשה להגיד שנהניתי מבדיקה רפואית, אבל בוא נאמר שיחסית – נהניתי מאד. מהיחס, מהאנושיות, מהבהירות, מהתחושה שקיבלתי שאני לא לבד בתוך הצינור הלבן, שהם שם בשבילי. כיוון שלצערי אני עוברת די הרבה בדיקות – אני יכולה לומר: אי אפשר להשוות כולל לא למכונים פרטיים כגון אסותא ורמת אביב. ובכל מקרה: שלא נזדקק, אבל אם כבר – לכו על תל השומר.

היום פגשתי מישהו

שחשב שהבוסית שלו לא מעריכה אותו. חשבתי לעצמי: כמה חבל. האיש אכפתי, תורם, נותן מה שיכול.

שאלתי את עצמי: האמנם? בפגישה עם הבוסית גיליתי את ההיפך: האיש מאד מוערך. כמה מדהים למצוא פערים כאלה. האם יכול להיות  שהבוסית אומרת לי: 'אם הוא לא היה צריך היה להמציא אותו' ואילו האיש עצמו חושב שנורא ואיום שלא מעריכים אותו והוא צריך לחפש מקום חדש. החיים… מפתיעים, הפערים גם.

ערב על חיים רמון וקצת על הנשיא קצב

אתמול הייתי אצל חברים יחד עם בן זוגי, ודיברנו על חיים רמון. המסקנות שלי מהערב

 התקשורת רוצה רק "שחור לבן", לא מקבלת אמצע/אפור/צבעוני (מסקנות מתוך ראיון שנערך עימי)

 הנשים בקבוצה, לא ראו סיבה להעמיד אותו לדין וחשבו שצריך היה לעבור לסדר היום, גם אם נישק. אפשר היה לנזוף בו או משהו אחר

הגברים בחבורה – כולם, אמרו שאכן עשה מה שמיוחס לו

לעילית הפוליטית יש כח להשפיע באמצעים פשוטים על "ההמונים", גם ל"המונים" יש -א בל הם לא יודעים להשתמש בהם.  דוגמא: מכתבים למערכת

לגבי הנשיא קצב: הוודאות הייתה גמורה שאכן לא נהג עפ"י החוק למניעת הטרדה מינית. מה שעלה "לזכותו": הנורמה החברתית והעובדה שגם עזר וייצמן עשה דברים דומים. ההבדלים הם שניים: עזר היה בעל קסם אישי רב ו.. אשכנזי

 

 

 

 

 

 

כל ההתחלות קשות

זהו הבלוג הראשון שלי. התחלה. אני מצפה שכל ההתחלות תהינה קשות. האומנם?

משהו על עצמי:

יועצת ארגונית, מנוסה, יו"ר איפ"א (איגוד ישראלי לפיתוח ארגוני), מלמדת באוניברסיטה בארץ ובמכון הגשטלט של קליבלנד בתוכנית הבינלאומית – שזה אומר חו"ל. מחפשת את דרכי, כרגיל. עומדת לפני החלפת קידומת בנובמבר. משמעותי ביותר. 

אולי בהמשך אביא יותר פרטים.

 מלחמה אחת מאחורינו. מלחמה אחרת מתנהלת כאן בעוצמה. מלחמה שבה יורים זה לזה ברגליים, ורוצים לפגוע בראש. נראה כאילו כל מה שנעשה שלילי. לא מסכימה. לאנשים הצעירים הייתה מוטיבציה גבוהה לקום ולצאת לקרב על מה שחשוב להם וזה חיובי מאד. יש אנשים שהצטיינו, יש יחידות שהצטיינו, יש אנשים שעשו רק עבודה אפורה ועשו אותה. ונכון, ככל שעולים בהירארכיה – יש יותר שאלות. אז הייתי רוצה שישאלו, ויבדקו, אבל שלא ישפך התינוק עם המים. גם לחיוב יש מקום בתרבות שלנו. ובהחלט, לא מנסה לברוח או להימנע מהשלילי. לכן הייתי שואלת כמה שאלות עיקריות (מתבססות בעיקר על SWOT):

1. מה היה טוב?

2. מה דורש שיפור?

3. עם איזה לקחים אנחנו יוצאים ממה שהיה?

4. מה האתגרים והאיומים שמצפים לנו?

5. מה ההזדמנויות שנקרות  עכשיו על דרכינו.

6. ………………………….

Hello world!

Welcome to WordPress.com. This is your first post. Edit or delete it and start blogging!