עברו כמה ימים. אני בבית כבר חמישה ימים. עלה בדעתי איך אפשר היה לעזור לי. למשל: דף עם הוראות עיקריות אולי , כגון: "להתקשר לרופא כאשר…., נראה שצפוי… , ואולי… , בד"כ עובר שבוע עד ש…" וכו'. משהו מעין מדריך למבריא. אני יודעת שזה דורש חשיבה לא סטנדרטית, במיוחד כיוון שלא כל מי שעוזב בית חולים – חווה את אותו הדבר ואמור לטפל באותו הדבר, אבל זה בהחלט נראה שהיה מקל. אני יכולה לתאר לעצמי שבישיבה שבה מסכמים על עזיבה של אחד החולים את המקום, היו אומרים פעם לאחות א' ופעם לרופא מתמחה ב': "האם תוציא סיכום התנהלות שלאחר ניתוח לחולה? נראה לי שיכול היה לעזור לא רק לחולה אלא גם למטפליו. למידה המופקת מסיכום והכוונה להמשך. האמת, אני יכולה להפיק מן דף כזה כדוגמא, ולמסור אותו לרופא שאני אמורה לפגוש ביום ג' הקרוב. לעשות את זה?
ספטמבר 25, 2006 ב- 5:18 pm |
אני בעד לעשות כל דבר שיכול לעזור. בנסיון האחרון שלי בבית חולים גיליתי שזה חשוב להיות זה שזוכר מה הרופא אמר, כי הרופא עצמו (מן הסתם) לא זוכר. וזו סיבה מספקת לרשום כל דבר.
ספטמבר 25, 2006 ב- 5:47 pm |
נכון מאד. צריך איזה צ'ק ליסט שכולל שאלות חשובות, שכולל רישום של מה שנאמר ללא שאלות ועוד. בן אדם צריך לנהל את בריאותו בימינו אלה.
ינואר 26, 2012 ב- 8:12 pm |
היום כמעט ואין מצבים בהם אפשר לסמוך לגמרי על מה שנאמר לך במרפאה או בבית החולים. האחות ממליצה על דבר אחד, הרופא על שני והניירת, אם בכלל ישנה כזו, על דבר שלישי.
ינואר 27, 2012 ב- 2:20 pm |
לא צריך לסמוך. רופאים הם בני אדם והם טועים כמו אחרים. לא רק זה, אלא שהם מקבלים החלטות תחת לחץ, לא בודקים את עצמם על כל חולה, אלא רק על המקרים הקשים, וכו'.
מכאן, שחולה צריך תמיד להיות מלווה במישהו שכותב את הדברים, במיוחד כשהדברים לא קלים, או דורשים מעורבים רבים, כמו למשל כמה רופאים ממחלקות שונות או אנשי מקצוע שונים.
וניהול המחלה הוא לא תהליך קל.
ינואר 27, 2012 ב- 2:22 pm |
אגב נכנסתי לאתר שלכם. מאד אסטתי. רק דבר אחד הפריע לי: חדר ההמתנה שלכם משדר כל כך הרבה יוקרה, אני הייתי מיד נתקפת באיזה אי אמון…