על בני 45 פלוס שלא מוצאים עבודה

בעיתון הארץ דווח הבוקר על התופעה. זו איננה תופעה חדשה. היא איננה נחלת בני ה-45+, וניתן לראות אותה גם בשנים קודמות. בשעתו דווח רבות על אנשים שפורשים מצה"ל ולא מצליחים למצוא עבודה. לי ברור לגמרי שבעלי היוזמה ואלה התלויים פחות – יכולים להסתכל על המצב כהזדמנות לעשות שינוי באופן ההתפרנסות שלהם ולהפוך לעצמאיים. כאן ניכנסים לתמונה גם גורמים ממוסדים כגון מט"י וגם גורמים אחרים כגון חברים שעשו את זה ועוד. באופן אישי, אחרי שהשתחררתי מצה"ל (הייתי בת 44), ואחרי שעזבתי את עבודתי באינטל (הייתי כבר בת 46), הפכתי לעצמאית ואח"כ לבעלת חברה, ושוב לעצמאית. עצם העובדה שנשארתי בשוק העבודה בצורות שונות – הביאה לי גם הצעות עבודה כשכירה. מכאן, שלדעתי המטרה העיקרית היא: להישאר בשוק. השאלה הנובעת ממטרה זו היא: איך עושים את זה וכאן התשובות רבות, כולל אלה שהצעתי. אחת האופציות הנוספות האפשריות לבני 45+ היא לצאת ללמוד משהו נחשק על ידם ו/או  על ידי החברה. אין לי ספק שמי שרוצה להישאר היום בשוק חייב ללמוד כל הזמן. מעבר לרכישת ידע נוסף, יש במסגרת כדי להפגיש עם אנשים ואופציות חדשות. אחת מהצעות העבודה היותר מעניינות קיבלתי מאישה צעירה שלמדה איתי לאחרונה ספרות. כן, גם ספרות יכולה להוות דרך להתפרנס, תחום שבצעירותי חשבתי שהוא טוב ל"אחרי שעות העבודה". טעות, כמובן. בנוסף, חשוב מאד לשמור על דימוי עצמי חיובי, רוח צעירה ואופטימיות. את זה ניתן לעשות לא רק באמצעות לימודים אלא גם בעזרת שמירה על כושר, התנדבות במקומות שהלב באמת הומה אליהם, וגם דרך זה ניתן למצוא עבודה. בקיצור, הכל חוץ מלשבת בבית מול הטלויזיה, לקטר ולהתחפר בדיכאון. וכמובן אי אפשר לסיים ללא מערכת החינוך ולשאול האם היא מכשירה אנשים כך שיוכלו לפרנס את עצמם במצבי חיים שונים? נדמה לי – שעדיין לא שמעתי על מקצוע היזמות כאחד ממקצועות החובה. חבל