יעוץ ארגוני לפי הגשטלט ו… אהבה

על השאלה: למה בחרתי לעסוק ביעוץ ארגוני – אני יכולה לענות במילה אחת – בגלל האהבה. על השאלה למה בחרתי לעסוק ביעוץ ארגוני לפי גישת הגשטלט – אני יכולה לענות גם במילה אחת: אהבה. כן, אני אוהבת אנשים. אוהבת גישות הומניסטיות ואכסיסטנציאליסטיות שאוהבות אנשים. כתוצאה מצאתי את עצמי מתרחקת מכל גישה שיפוטית, כזו שמחפשת את הפתולוגיה ואת מה שרע. לא שאין פתולוגיה, לא שאין רע, אבל דגש על מה שפתולוגי מרחיק אותי גם היום מגישות כאלה. כמה משפטים של מורי ורבי, אדווין נייויס מלווים אותי ועוזרים לי לעשות את העבודה: "תסמכי על התהליך" ו- "האם זה לא מעניין?" כמעט כל תופעה שאני פוגשת היא מעניינת, מאד מעניינת. למשל: איך קורה והאם זה לא מעניין שחבורה של אנשים לא מצליחה להתרומם לכיוון שרצתה? ומה חסר? ומה יש לעשות? בקיצור, מה שעוד יותר מעניין הוא שהתשובות נמצאות אצלם. האם זה לא מעניין? ואם סיבכתי אותך, אין מה לדאוג, בסוף יהיה כנראה ברור יותר