מנהיגות: מה שבין משה רבינו לבן גוריון

אני יושבת עם לקוח שלי ומדברת על מנהיגות. אנחנו חושבים על מודלים שאנחנו מכירים. ראשון עולה בדעתי משה רבינו. בין תכונותיו/איפיוניו של האיש: מגמגם, עצבני (שובר לוחות), עושה סצינות דרמטיות, די שחוק אחרי 40 שנה, יודע להיעזר באנשים כמו אהרון ויתרו, יודע קרוא וכתוב, מתנסח בקיצור (עשרת הדיברות), לא פוחד להיכנס לקונפליקטים אם צריך ועוד. די מוצא חן בעיני האיש. אח"כ אנחנו עוברים לדוד: פוחז, ובראש חבורת פוחזים, אוהב לרקוד/בליין, אמיץ (לא נבהל מאיש גדול, למשל), השתמש בכלים פשוטים שהייתה לו שליטה מלאה בהם, פייטן שאומר לי שהיה יצירתי. בסולם שנוצר לי באותו רגע – אני מעדיפה את משה. אח"כ אנחנו עוברים לאנשים מוכרים יותר מההיסטוריה הקרובה: בן גוריון. והסיפור עליו הוא שניסה לעשות חקלאות בנגב. אמרו לו המהנדסים אי אפשר. אמר: תודה, תביאו לי מהנדסים אחרים. אהבתי את הסיפור של הלקוח שלי. נראה לי שבן גוריון היה איש של חזון ושידע שהרבה תלוי בשותפים שלו, אהב אנשי רוח וספרים, עמד על הראש אחרי שלמד אצל פלדנקרייז, הושפע מגישות מזרחיות והכי חשוב: ידע לזהות את הרגע שבו ניתן להכריז על הקמת מדינה – ועשה זאת בתמיכה מלאה של האו"ם. קינחנו בטבנקין. כריזמתי. אידיולוג, גורו חברתי. הכתיב את הדרך לחבריו. כן, יש כל מיני מודלים, מה שהוצג כאן הוא מה שעלה בפגישה שלנו, אבל כמובן – שיש הרבה יותר. ואפשר ללמוד מהם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: