אני יושבת אצל לקוח שלי בקומה ה-26. איתנו יושבת מי שבימים הקרובים תהיה גם היא לקוחה שלי. אנחנו מדברים על בעיות בצוות ומגיעים למסקנה שפרויד טעה ואדלר, תלמידו, צדק. פרויד חשב שהמין הוא המניע. אדלר, יהודי מומר שהיה כל בוקר בדרכו לביה"ס עובר ליד בית קברות, חשב שרגש הנחיתות הוא המניע. והוא צדק. אחרת איך אפשר היה להסביר את המלחמות שמתנהלות על כבוד במקום הזה כמו גם במקומות אחרים ובזירות אחרות. "ועוד משהו" אומרת לי הלקוחה החדשה שלי, "הכי גרועה היא היהירות, שנובעת מרדיפת הכבוד". יכול להיות. אני יורדת אחרי הפגישה לקומה הראשונה. הדברים בכביש נראים עוד יותר גרוע. אני מגיעה למכונית ושומעת על הקונפליקט של אולמרט וליבני, אין שם סקס, אני מניחה, אבל יש הרבה שאלות של כבוד. ימים קשים
-
הרשמה
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
החיים בארגונים 
דצמבר 30, 2006 ב- 7:33 pm |
ועל זה כבר נאמר:
חטא הגאווה ומחיר היהירות!
דצמבר 30, 2006 ב- 8:08 pm |
היי יורם! טוב לגלות אותך בבלוג שלי! ובהחלט: חטא הגאווה ומחיר היהירות – לא מנבא הצלחה לאורך זמן. לפחות כך אני מקווה
ינואר 3, 2007 ב- 9:22 am |
ויש מי שאומר שהשעמום הוא המניע, זמן פנוי והיעדר מטרות.
במקרה של ארגונים שתיארת אני חושב שהבעיה היא היעדר מקור סמכות, אוטוריטה, מנהיגות, שמובילה למצב שכל אחד מושך לכיוון שלו.
בדוגמא שציינת לאולמרט אין את האוטוריטה ולכן לבני יכולה למשוך לכיוון שהיא רוצה, לו היה זה שרון היא לא היתה מעיזה.
ינואר 4, 2007 ב- 3:41 pm |
לבני אולי גם לא הייתה רוצה, לא שלא הייתה מעיזה. אני חושבת שהיה בינה לבין שרון יחס מיוחד, הוא אולי יותר "אבא" שלה מאהוד אולמרט. הוא אולי בנה אותה. לך תדע רזים של הזדהות, נאמנות, מונהגות ומנהיגות, וכו', ובעניין השעמום כמניע – בהחלט אפשרי