מיג"ל 2: העמותה לקידום החינוך המדעי בישובי הגליל ו"בין הזירות" של ממד"ה

אני עולה לבנין גבוה יחסית לאלה שבסביבתו, לקומה הרביעית. קולות של ילדים מקדמים את פני. נכדי כבר נמצא שם, עסוק יחד עם חבריו בהבנה ורישום של תוצאות ניסוי. יש להם השערת מחקר, יש תהליך ניסוי מתועד ויש מסקנות. בכל פינה קבוצה אחרת של ילדים. יש כאלה שבודקים את משמעות תהליך הריקבון, יש כאלה שמחפשים איך משמרים מזון בצורה טובה (חומץ קיבל את המקום הראשון). יש כאלה שבודקים את קצב הלב במצבים שונים. הנכד שלי בודק את ההבדל שבין סיגריות שעישנו אותן לבין אלה שלא עישנו, מבחינת החיידקים. הרעיון מבריק. ילדים עוסקים במחקר, כאשר המדריכים שלהם הם סטודנטים מממכללת תל חי הסמוכה. חוקרים נמצאים שם, מוכנים להגיב לשאלות במידת הצורך. שמחתי שהגעתי. אני מאמינה בלמידה התנסותית וחוויתית. כך צריך ללמוד. כשאני חוזרת הביתה מחכה לי הגיליון "בין הזירות", שהוא כתב עת לענייני מדעי ההתנהגות בצה"ל. במאמר שכתבה מאיה בנישו-אלוף, "בין הישן לחדש: עולם הארגונים בעולם הידע" (עמ' 32), אני מוצאת ציטוט של פסיג, 2003, שמדבר על הלמידה הנחוצה בעתיד: בעד לימוד שיתופי, בעד פיתוח יכולת חקירה, מציאת קשר בין מידע להתנסות, שליטה במידע תוך כדי התנסות, שימוש באמצעים טכנולוגיים ועוד. הדור הבא יצטרך את המיומנויות הללו. שמחתי שהייתי בגליל וראיתי איך זה נעשה שם ע"י אנשים מסורים מאד השוקדים על מלאכתם. שאלתי והסתבר שהמקום מארח ילדים ממקומות שונים, לא רק יהודים, והפעילות אף הוגברה לאחר המלחמה. גם על זה שמחתי מאד. טובה פעילות כזו עם ילדים מהתרבויות השונות בארץ, ממלחמות. חבל שאי אפשר לארח ילדים מלבנון. אבל, אולי גם זה יגיע