ועוד לפני שהייתי אסתר המלכה הייתי אסתרינה. ככה זה באיטליה, אסתרינה, היא כנראה אסתר הקטנה. נקראתי על שם סבתי, שכמובן לא הכרתי. אח"כ עלינו ארצה, וכמו כל מהגרת, השארתי חלק מעצמי שם והשרתי את ה"רינה" משמי. בת שבעה חודשים הפכתי לאסתר בהגיה מלעילית. לסיפור אסתר המלכה נחשפתי כנראה בגן, אבל קודם שמעתי את הצרוף הזה מחברים של הורי, כשרצו להתפעל או לשמח אותי. אף פעם לא התחפשתי לאסתר המלכה. היה לי ברור שאני מתחפשת למשהו אחר. יחסי האמביולנטיים עם המלכה העמיקו כשלמדתי את הסיפור. מה לי ולמלכה היתומה שגודלה ע"י דודה, נישאה למלך טיפש וזר, ובסופו של דבר הצילה את בני עמה וגרמה לכמה אחרים להתנדנד על חבל התלייה? וכך, כשנישאתי, מאד שמחתי לקבל על עצמי את השם שנתן לי אישי: אתי
לא בדיוק בחרתי, הוא בחר. קודם קראו לי בשם הזה חבריו, ואח"כ גם אני. הצטרפו לשם החדש שלי גם בני משפחתי. הפכתי מאסתר רובינשטיין מקריית חיים לאתי בן זיו מהכרמל שבחיפה. כן, למי שזה לא אומר דבר – הייתה כאן מוביליות חברתית – גם, ואין כמו שם חדש לחזק את המוביליות הזו. עברו כמה חודשים עד שהסתגלתי לשם החדש ושמחתי בו. הוא נשמע לי יותר ישראלי מהקודם. ויתרתי על האסוציאציה המלכותית, התנכית והגלותית בשמחה. המלכה הישנה לא אמרה לי כלום. כמהגרת וכבת למהגרים – זה היה איזשהו פיניש שצריך היה לעבור. כניסה לחברה הייתה הכרחית. בנותי כבר נולדו מתוך האתי בן זיו
היום, כשאני נוסעת לי בעולם, אני מגלה שדווקא אסתר רובינשטיין קלה יותר לזכרון ולהגיה, אומרת יותר. האתי קשה לאנגלוסקסים יותר מהאסתר, וגם המשמעות של השם איננה. הבן זיו משאיר אותי לפעמים אצל הבטחוניסטים בקנדה, שחושדים בי במשהו כזה או אחר, למרות שכמעט תמיד אני משוחררת בקלות. הרובינשטיין גם הוא יש לו איזה הדרת כבוד בעולם. מה אומר להם שם ה"בן זיו"? כלום
חברי היום קוראים לי בכל ההטיות האפשריות של ה"אתי": אתיקה, אסתרקה, אתוש – אני אוהבת את כל המכלול. רשמית אני מציגה את עצמי כאסתר במילרע
לאחרונה, גיליתי איך אמא שלי קראה לי: אסתרקה, ולפעמים, רק לפעמים דווקא לפני פורים, אני מתגעגעת לימים שאבא היה אומר אסתר המלכה בהגייה אשכנזית ולפעמים מוסיף: אסתר, מיין שוועסטער
ועוד אני שמה לב שאין כמעט תחפושות של אסתר המלכה ברחוב
המלכה אסתר – פאסה
החיים בארגונים 