מחכה לשש אחרי המלחמה

בכל בוקר פותחת את העיתון ורואה שיש מלחמה בשחיתות. רשימת המוקעים והמושחתים כל כך ארוכה שלפעמים אני לא יודעת מי עוד לא שם. והארגונים המתפוררים מוסרית, אלה שבראשם עומדים המוקעים, מתארכת גם היא, עד שאני כבר לא בטוחה בשום דבר ובאף אחד כמעט. לפעמים אני קמה בבוקר ושואלת איך אני עוד לא שם? מה זה, לא עשיתי כלום? האם אני לא שייכת? כי הרי זה כבר מזמן לא ברור אם זה לא כבוד להיות שם או כן כבוד להיות שם. אני מחכה לשש אחרי המלחמה הזו. ליום שבו אקום בבוקר ואגיד: אתם זוכרים את המלחמה ההיא? ואלה שאני מדברת איתם ישאלו: על איזה מלחמה את מדברת? מחכה לשינוי