חזרה לעברית

המחשב שלי שוב עובד, גם בגולה. אפשר לחזור לעברית. מקווה שימשיך ככה.

היום טיילתי במרכז לינקולן וישבתי בספריה הציבורית. זו שהייתי בה מוקדשת לנושאים של אומנות ההופעה: ריקוד, תיאטרון, דרמה. שקט. כל אחד ליד המחשב שלו, כזה שהביא עימו או כזה שמותקן שם.

מזג אויר נעים וקריר, בשולי הדרכים יש ערימות של שלג מלוכלך, זכר לימים קרים יותר. מהחלון ראיתי שהעצים מקושטים בחוטי תיל שנצבעו בכסף ונראים כמו כוכבים. אני מניחה שבלילה הם זוכים לתאורה מיוחדת. יפהפיה אפרואמריקאית במעיל אדום ובמגפים כעין אינדיאניות נשכבה על ספסל והתחרדנה. באמצע ישבה קבוצת נגנים וכיוונה את הכלים לקראת הקונצרט.

החויה העיקרית היא שאנשים נעימים יותר זה לזה. כמובן שאין לי צפיה שיהיהו חברים, אבל הדרכים לחוצות פחות, המזג הכללי נינוח יותר. תרבות אחרת. אולי בשלב השני יותר מנוכרת, אבל בשלב הראשון – נעימה.

האמריקאים שפגשתי היום עשו הרבה כדי שלא להגיד לא. נעשו קצת יותר סינים?

מפגש התרבויות תמיד מרתק אותי!