Closter מגרש הגולף הסיני קוריאני

בקור של מתחת לאפס, אבל בלי שלג, אני עומדת בחוץ, חבושה בכובע צמר אפור שנתן לי החתן שלי. הוא מסתיר את האוזניים, ושומר על החום שלי. אני מחזיקה במקלות גולף, ועוברת מגרש, מגרש עד הגומה ה-18. הנכד שלי רושם לעצמו ולי את הנקודות ואני שמה לב שהוא מרויח עלי. תמיד טוב לשחק עם סבתא… בכלל הוא מעגל פינות ועוזר לכדור הגולף הכחול שלו – להתקרב לגומה. הוא מדווח בשמחה שניצח אותי. שמחתי שאחרי הגומה ה-18 לא ביקש עוד.

ניגשנו לקפטריה להתחמם. הוא ביקש ספרייט ואני שתיתי קפה דלוח ובייגל רך מידי עם גבינת שמנת. מסביבי כולם סינים, קוריאניים. לא שמתי לב שבתפריט יש עוגות אורז סיניות, ותפריטים דומים, הייתי מזמינה משהו כזה. חבל שלא הזמנתי תה יסמין. הסינית שמגישה לי אוכלת מתוך קערית עם שני המקלות שאף פעם לא למדתי לאכול איתם. בחוץ, במקום שבו מתאמנים בזריקות עומדים צעירים בני 10 ועד מבוגרים בני כמעט שמונים, כולם מגיעים רזים וזריזים בהליכה של צעדים קטנים עם סלסלאות מלאות "ביצים" של כדורים לבנים וחובטים ברצינות תהומית אל שדה מלא נקודות לבנות, מסומן בספרות של 100-300. כמה עופות לא יודעים שמסוכן שם ועומדים גם הם בשדה. כדור אחד יכול להכות בהם כהוגן.

אני נהנית מעשיית הדברים שתיירים לא נחשפים אליהם. לאמריקה פנים רבות. עכשיו אני במגרש החד גזעי הזה… מדהים … רק אני והנכד שלי יוצאים מהכלל. כאן לא ממש מדברים אנגלית, אלא אם כן – מוכרחים. אני מקשיבה לצלילי השפה… מרגישה זרה בין זרים.

אח"כ אנחנו קונים מתנה, בסופר הסמוך. מנסים להתרים אותי לכבוד האיסטר, אני מודה להם ולא תורמת. גם כאן רודפים אחרי התרומות שלי.

לבסוף, אנחנו מקנחים בפיצה במסעדה איטלקית סמוכה שאין בה חלונות, ויש בה מלצרים עצובים ויעילים. מרק עדשים חם – מהנה מאד בשבילי.

משפחה אמריקאית שיצאה לבילוי מוקדם יושבת שם. אמא, שני ילדים שאחד מהם רחב מימדים מאד, והסבתא – יושבים ואוכלים פיצה אחת משותפת בקול רם מאד.

עכשיו ניסע הביתה. עוד בילוי מקומי אחד הסתיים…  

בעוד שבוע, בשעה הזו, אני כבר בבית שלי. פחות משבוע  לחזרה שלי לישראליות.