בתוך ספרה של טרי, שהוא כאמור ספר "מתכונים", מצאתי להפתעתי, תת פרק בנושא: סיפור סיפורים. לא ציפיתי למצוא את זה כאן, ואולי זו הוכחה ניצחת שיש לי כמה דיעות קדומות מוצקות שאינן לעניין.
להלן מה שהיא כותבת:
לכל אחד יש סיפור משלו… להלן כמה דוגמאות:
א. יכול להיות שהסיפור שלך הוא סיפור של חלוציות. עבורי, בהיותי אישה ויזמת – היה מוקד להשראה לאחרים.
ב. יכול להיות שהסיפור שלך הוא על מה שחדש. מכירה של ריהוט בקונסיגנציה ב1979 – היה חדש. רוב האנשים לא הבינו מבה מדובר.
ג. יכול להיות שלסיפור שלך יש משמעויות היסטוריות וקשר לדמויות דיסלקטיות אחרות, שהצליחו כגון נלסון רוקפלר וג'והן פ. קנדי.
ד. ייתכן שהחברה מסביב חומלת על משהו בסיפור שלך, כיוון שיש לו השפעה על אחוז גבוה של האוכלוסיה. דיסלקציה פוגעת בכ-20% מהאוכלוסיה.
ה. ואולי הסיפור שלך גורף תשומת לב כמו… הספר הזה.
בהמשך היא מתארת איך השתמשה בסיפור סיפורים כדי להצליח, כחלק מהגישה השיווקית הכללית שלה לעצמה ולעסק שלה (אין הפרדה).
אגב כתיבה, אני נזכרת בקרוב משפחה די רחוק, שמיד אחרי המלחמה, היגר לאמריקה (בעוד הורי באו לישראל) והצליח בגדול. אחד הדברים שאמרו עליו היה שהוא "בלופר", כלומר: לא להאמין לאף אחד מהסיפורים שלו. מישהו כנראה כן האמין. האיש הצליח כלכלית בצורה מעוררת השתאות, אם כי מיליונר הוא לא נעשה.
לקינוח החוויה של הקריאה: מאד נהניתי. איזה שד קטן אמר לי כל הזמן: תפסיקי, זה ספר מתכונים, מה קרה לך, את יותר רצינית מזה, אבל: הטיסה הייתה קלה יותר, וההנאה רבה. עובדה שאני משחזרת אותה ע"י הכתיבה שלי.
אז אל תתרשמו מזה שאני מזכירה שזה ספר מתכונים… ויש הרבה יותר פרקים מרתקים, כמו גם הפרק שעוסק בבחירת יועצים או בשיווק, בניית חזון ועוד.
לא אוכל לסיים את הכתיבה על הספר בלי להזכיר כמה מהדמויות הדיסלקטיות שמוזכרות בו . להלן רשימה חלקית: שר (שחקנית/זמרת), אגטה כריסטי (הסופרת), טום קרוז, וולט דיסני (אולי זה מסביר את העיסוק שלו בציורים), אלברט אינשטיין, תומס אדיסון, סקוט פיצ'גרלד, וופי גולדברג (שחקנית), גון פ. קנדי (כן, הנשיא), ג'ון לנון, אולף (מלך נורווגיה), נלסון רוקפלר (מושל ניו יורק וס. הנשיא), לאונרדו דה וינצ'י, וירג'יניה וולף – ועוד הרבה אחרים שהשמטתי.
מאחלת לדיסלקטים שבנו – להיות מיליונרים. ולכל האחרים – לשאוב השראה. אולי ככה נפתור את בעיות העוני שלנו.
החיים בארגונים 
להשאיר תגובה