הנחיית קבוצות: עבודה ב"קו"

זה היה מזמן. ישבתי בחדר גדול מאד. הוזמנתי ע"י צה"ל לקחת חלק ביום עיון שעוסק בנושא הנחיית קבוצות, שנים אחרי שכבר לא הייתי בצבא. היה לי תפקיד בשעה אחרת ובקבוצה אחרת, אבל כיוון שמדובר בכנס, נהניתי להיכנס ולראות איך עמיתים שלי עובדים לפני שהעבודה שלי התחילה.

שניים הנחו אותנו ב"קו": גבר ואישה. כמיטב המסורת הקלאסית הם ישבו בשני צידי החדר. הם הציגו את עצמם בקצרה, וכן הסבירו מה יהיה. אחרי זה השתתקו.

זו פתיחה מאד מקובלת.

מישהו מהחברים בקבוצה אמר משהו, אני כבר לא זוכרת את דבריו, אבל זה יכול היה להיות משהו כגון: אני מציע שנעשה סבב הכרות, ואולי הוא אמר: אוף, אני לא סובל שתיקה. רק אל תעשו שתהיה ארוכה.

והחבורה התחילה כך או אחרת לעשות את שלה, עלתה לגבהים וירדה, הלכה ישר או התפתלה. מידי פעם השמיע אחד המנחים שלנו הערה, שהסיטה את הדיון לנקודה שהקבוצה לא ראתה עד כה, או דווקא מיקדה בנושא שכן עלה אבל הוזז לצדדים אחרי שהות קצרה מידי לדעתם.

התבוננתי בדרך העבודה שלהם. הם החליפו כנראה מבטים, אבל אני לא הצלחתי לתפוס אותם בזה. משהו איחד אותם ומתח סביבם איזה קו מחבר למרות שישבו במקומות שונים ורחוקים. הם לא פנו זה אל זה במילה, אלא שפכו את כל אמרותיהם אל החדר, שהיה לחלל שקולט הכל – גם אותם. לא ברור לי מי מהם הוביל (גם זאת אופציה שיכולה להיות מתוכננת מראש או לא), לא ברור לי אם הייתה ביניהם חלוקה כגון: את תסתכלי על התהליך אני אדבר תוכן. בכל אופן – אין לי ספק שנעשתה עבודה.

יצאתי. לא זכור לי שקיבלתי משהו שלא היה לי קודם, או שקרה משהו בקבוצה שעשה איזה שהוא שינוי. יכול להיות שהיה דבר כזה,אבל הזמן השכיח אותו ממני. כן זכור לי שיצאתי בחוסר נחת ואולי היה הוא קיים עוד לפני שהתחילו… אם אני דווקא רוצה להיות כנה… 

אני אוהבת עבודה בקו. אני אוהבת לדבר עם המנחה השני/ה באמצע העבודה ולהתייעץ. למשל, אני יכולה לפנות אליו ולהגיד: "מה לדעתך קורה עכשיו בקבוצה"? או: "נדמה לי שחצי קבוצה שותקת, האם אתה מסכים"? והוא יכול כמובן לענות לי. למשל במקרה הראשון הוא יכול להגיד משהו כגון: "הנושא שהעלינו, אולי כבד מידי, אולי הקדמנו את המועד" ובמקרה השני הוא יכול להגיד לי משהו כגון: "ספרתי את השותקים, אני חושב שמדובר בשליש, ובעיקר בנשים. מה את אומרת"?

בעבודה שלי לאחרונה עם אבי הדרי, חבר ועמית, הוא פנה אלי ואמר אחרי פרק של עבודה: "עכשיו את תקחי את הקבוצה". "לבד"? שאלתי. "כן" הוא אמר. וזה יכול להיות כמובן גם הפוך. שאני אגיד לו את זה או משהו אחר כגון: "איך אתה מרגיש… למה אתה מודע"?.או למשל, בעבודה שלי עם אריה בורשטיין, שהוא ברקע שלו רקדן וכוריאוגרף, אני יכולה לזכור עבודה עם הקבוצה על ה"ההתישבות בתפקיד" או "הקימה ממנו". כאשר הקבוצה מתבקשת לשבת ולקום וללמוד מתוך הישיבה והקימה משהו על כניסה לתפקיד או עזיבתו. ואז כשהוא מסיים את החלק הזה, אני יכולה לשאול משהו כגון: "האם אתה חושב שההדגמה הזו בגוף – תמיד אפשרית? או שיש לה גבולות"?

ההישענות על חבר/ה שאיתו/ה אני עובדת היא נפלאה:

1. היא מאפשרת לי לנוח לפעמים.

2. היא מביאה זוית אחרת: גם כי יש עוד מישהו/י איתי בסיטואציה שרואה ממקום אחר וגם כי אני יכולה להתרחק ולחפש זוית אחרת, בשקט.

3. היא מאפשרת לדסקס את המצב, ללמוד אותו: גם תוך כדי פעולה וזה מוגדר אצלי כמותרות של ממש, וגם לפני או אחרי.

4. היא מזמינה לפעמים דעות מנוגדות ומהווה מודל לקבוצה לעבוד יותר לעומק תוך כדי הבעת ניגודים ולא רק הסכמות. במובן הזה נראה לי שהמנחים הם יותר אמיתיים, פחות מאולצים.

5. היא מאפשרת ביטוי של יכולות אחרות לגמרי. למשל: אבי הוא דרמה-תרפיסט. לאריה יש יכולות מעולם הריקוד. הניסיון שלי שונה לגמרי. יש לנו כמובן גם נקודות חיבור: הכרות עמוקת שנים, והתעמקות בשטלט.

6. תמיד אני לומדת משהו חדש, שלא ידעתי. יכולה להיות מיומנות, יכולה להיות שימוש במטפורה או בסיפור. למשל אם אני  ממשיכה עם אבי, אני יכולה לספר עד היום כמה סיפורים שלו על תפקיד "ההשרייה" בעבודה, תוך כדי שהוא מתאר את אימו מכבסת את הכביסה המשפחתית לפני שנים הרבה. אם אני דווקא רוצה להביא את אריה, אני יכולה תמיד לזכור את מלאכת המחשבת של ההתמקדות בקטנות בגוף, כמו למשל: בנשימה.

7. חלוקת אחריות. האחריות היא בהחלט לא רק שלי.

אני חוזרת לאותו חדר גדול בו ישבתי בהזמנת צה"ל. קצת ריחמתי על המנחים ההם. היה מתח באויר. הוא מוכרח היה גם להיות אצלם (מה שקרוי: תהליכים מקבילים). העבודה נעשתה  ללא חיוך. ללא הומור. כן, אני יודעת ששניהם היו רציניים מאד, והם רציניים מאד גם היום. שניהם ידועי שם ויודעים לעבוד קשה, אבל איפה השעשוע? איפה הכיף?

אני אוהבת עבודה קבוצתית שיש בה גם אלמנטים של משחק והומור. הרי כל החיים הם במה, וכולנו אוהבים גם הנאה. אין לי ספק שההשתקעות שלי בגשטלט באה כיוון שמצאתי את האפשרות לעבוד יותר בכיוון הזה וגם לדעת שאני עובדת נכון. אדווין נייויס, מורי ורבי היה אומר לי שאם אני עובדת קשה מידי – אני עובדת לא נכון. מאז אני לא עובדת קשה בקבוצה, ואני עובדת עוד פחות קשה כשאני עם מנחה נוסף/ת. אני משתדלת מאד שהעבודה תיעשה אצל וע"י המונחים. אנחנו רק מתזמנים, שומרים, ומכוונים.

5 תגובות to “הנחיית קבוצות: עבודה ב"קו"”

  1. יורם דובובסקי Says:

    נקודה אחת מטרידה אותי והיא חלוקת האחריות. אני לא בדיוק יודע מה זו חלוקת אחריות. אני יודע להיות אחראי, לקחת אחריות, ועוסק הרבה במשמעות המונח. וגם הלקוח יכול לשאול: מי אחראי – וצריך לתת לו תשובה חדה. לטעמי תמיד צריך להגדיר מי אחראי: אחראי להוביל את הקבוצה לכיוון המטרה שודאי הוגדרה מראש. מה את אומרת?

  2. benziv Says:

    יש כאן כמה עניינים שצריך להשיב עליהם:
    א. אתה יכול להשוות את חלוקת האחריות בין שניים או יותר מנחים לחלוקת אחריות שיש בבית, אצל הורים. יש משפחות שבהן חלוקת האחריות מוגדרת. ברור מה עושה אימא, ברור מה עושה אבא. יש משפחות שאבא ואימא אחראיים במידה שווה.
    ב. יש כאן גם עניין של אישיות: יש פריקים של אחריות. לא חשוב מה יקרה – הם תמיד לוקחים אחריות. כאלה תמצא הרבה בין המנהלים, המפקדים. אבל גם אלה צריכים לדעת להאציל סמכויות וגם אחריות.
    ג. אני עצמי לוקחת אחריות (בכורה, מה לעשות..), ויודעת גם לא לקחת את עיקר האחריות. כשאני יועצת אני זוכרת שמי שמוביל הוא המנהל והוא אחראי. כשאני עובדת בקבוצה עם בכירים מאד או מומחים – הם מובילים. כשאני עובדת עם זוטרים – אני אחראית ומובילה. כשאני עובדת עם עמיתים – יש מקום לשיויון וזה הכי כיף. אפשר לפעמים לנוח. אפשר לשבת מהצד עד שעולה משהו שמכניס אותי פנימה ומושיב את מי שמולי בצד. בכיף.
    ד. ממשובים שאני מקבלת, רוב המונחים רואים אותי כמשתפת, כמי שנהנית לעשות מעט יחסית ולתת לקבוצה את הכח לעבוד את שלה. הם רואים שאני לא תמיד מדברת הרבה. הם יכולים להסיק מזה שאני מאד חושבת.
    ה. אני מאד ערה לתהליך – תמיד. מנחה בשבילי חייב לראות את התהליך. זו אחריות שלו ולא של המונחים.
    תגובה ארוכה…

  3. יורם דובובסקי Says:

    תגובה ארוכה לנושא חשוב. בכל המקרים שהגדרת יש חלוקת תפקידים, ועימה גם חלוקת אחריות. אני יודע מה זה האצלת סמכות, לא בטוח שאני מסכים לצירוף המילים האצלת אחריות.
    האם כשאת מנחה ב-כו [איני עושה זאת הרבה, כנראה פחות ממך], אתם מסכמים את הנושא לפני, או שהוא עולה תוך כדי כפי שציינת בפוסט.
    אגב המילה אחריות בעיברית היא מילה מדהימה: מ-א', עד ת'.

  4. שוקי Says:

    אם אפשר אז הרשו ל לומר כי חייבת להיות סיבה טובה להנחיה בקו……יכולה להיות סיבה בנאלית כמו: שלב בהכשרה של מנחה חדש יחסית או מנחה ותיק המתמחה בגישה חדשה – ובגישה זו המנחים הם המרויחים הגדולים , הותיק והחדש גם יחד….חונך ונחנך…..(הלקוח אמור לדעת שזו המטרה של החניכה בקו) במקרים אחרים, לטעמי ההצדקה להנחיה בקו הינה כשהתהליך דורש זאת והמבחן הינו מה באמת יוצא ללקוח (למשתתפים) מזה. בסדנאות שאני מנחה בקו עד היום אני מבקש מהמונחים לשים לב גם לתהליך המתפתח בין המנחים (בעיקר כשעובד עם מנהלים) ומזמין את המשתתפים לשאול גם לגבי זה, כמודל אפשרי לעבודה בינם לבין עצמם…וכן, גם אני אוהב להנות מהעבודה גם עם מנחים אחרים ומודה שלוקח זמן רב עד שלומדים לעבוד עם מנחה אחר ולקבל שאפשר לסמוך על האינטואיציות והידע שלו/שלה בדיוק כמו על שלי – ולעיתים אף יותר….

  5. benziv Says:

    יורם ושוקי – חברי ועמיתי!
    אני מתייחסת לדבריכם בפוסט הבא. הוא מוקדש לכם באהבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: