ערב לזכרו של דניאל פקטורי

אתמול, בשעות אחה"צ, שקעה השמש לאיטה כמי שיודעת שלפנינו ערב ארוך. בשעה היעודה פנינו אל המדשאה שליד חדר האוכל. כסאות לבנים עמדו בקשת חלקית וציפו לבאים. גושי חציר הסתכלו בי, ורוח קלה של היסטוריה נשבה אלינו משער הכניסה לקיבוץ.

היו גם עוגות, וקפה ומשקה פונץ' לא אלכהולי.

הבה נגילה התחיל את הערב לזכרו של דניאל פקטורי שנרצח ב1949, והוא בן 24 בלבד. את הערב יזמה תלמידה לשעבר, שעם נישואיה עזבה ועברה לקיבוץ בית אלפא.

עצים גבוהים, כמו שרק בקיבוץ ניתן למצוא, כיסו חלק מהשמיים. שיר הקוצרים שהלחין (שירו שיר טומני הזרע/גילו גיל, קוצרי הבר/כי כיסה דגן בשפע/פני שפלה והר), היה אחד מהשירים שהושר באותו הערב, ונשים קלות תנועה ורגלים- חלקן כבדות גוף, לבושות בבגדי ריקוד של ארץ ישראל היפה – חוללו על הבמה בתנועות שמזכירות קציר באמצעות חרמש. מילים כמו אהבת מולדת נישאו באויר ללא קול, ותמונות על שיקופיות הביאו פלח היסטוריה של תמימות ונוסטלגיה, ולימדו אותי שהתרחקנו מאד משם. 

תלמידיו של האיש הצעיר הזה עלו בזה אחר זה וסיפרו את נפלאותיו. רק מהשיעורים שלו – לא נעדרו אפילו השובבים ביותר. חלקם – יצאו מבינים מוזיקה, מעל לממוצע, חלקם יצאו מוזיקאים כמו אחד מחברי שלישיית שריד שהנעימו את הערב. בימים ההם היתה ההוראה ייעוד.

על הבמה, עם התזמורת, היו גם שניים מנכדיו.

לא דובר על הרצח בגן מאיר שהסעיר בשעתו את המדינה ושימש אולי בסיס ל'אלדורדו' של מוסניזון. לא דובר על הסוד האפל שהסתתר מאחורי העצים – שם בגן. עכשיו היינו ישובים מתחת לעצים אחרים בקיבוץ גן שמואל, חוזרים לנעימות מוכרות כמו שיר הקוצרים והרבה יותר.

את הערב קינחה שלישית שריד בהדרן אחרון:  'טוב ללכת בדרכים', של נתן יונתן, שחי ויצר בקיבוץ שריד.

שרידים וצלילים של ארץ רחוקה, תמימה ואהובה, ארץ שהתרחקה מאד.

 

8 תגובות to “ערב לזכרו של דניאל פקטורי”

  1. שוקי Says:

    אכן העולם קטן…קיבוץ שריד של פעם..אח של אבי קבור שם, וסבא שלי קבור שם בבית העלמין המקסים שלהם על צלע ההר המשקיף אל עמק יזרעאל. אני זוכר כילד קטן גם את נתן יונתן, גם את שלישיית שריד וגם את בן דודי אילן מחצצר – ומאז ראיתיו פעמים אין ספור מלוה בנגינותיו ערבי שירה בציבור, בעמק – שהוקרנו בטלביזיה. אני זוכר גם את אחד מחברי הקיבוץ שהיה שר בממשלת ישראל עושה תורנות שבת במטבח !!! היאומן כי יסופר??? רק לפני 50 שנה…..רק בקיבוץ יכולים היו אנשים להתגרש ולהמשיך לחיות זה לצד זה ולהפגש בין השבילים ולברך זה את זה בערב טוב ובוקר טוב – והילדים שישנו בבית הילדים מגיעים לארוחת 5 בערב פעם אצל זה ופעם אצל זו…ובריכת השחיה הנפלאה בין עצי האורן שהרוח שורקת בהם בצורה מאד מיוחדת……ובערב מתפלחים לשדות התירס של קיבוץ גניגר השכן וגונבים תירסים …..בכיף. והאידאולוגיה שפרקה קיבוצים ומשפחות ל 2 :גבת וגניגר – ואחרים, שהפכו לשתי יישויות שונות על רקע אידיאולוגיה, של חינוך וגידול ילדים, של אהבת מולדת וביטוייה האמיתיים – על זה התגרשו ונפרדו פעם לא על התאכזרות נפשית…..ואני היום בן 56 מחפש עשייה וריגושים והתחדשות במקומות זרים ורחוקים כי די נמאס לי מארץ אוכלת יושביה החמודה שלנו.
    אוי אתי, אתי…מה עשית לי לפני היציאה לשוק הפשפשים של יום ראשון בקרקוב…. ולמה אני יוצא לחופשה למרגלות הקרפטים ולא במרומי הגולן או למרגלותיו…..

  2. benziv Says:

    אפרופו קיבוץ שריד, כנראה שנפגשנו בשבילים בדרך לחדר האוכל או לבריכה. אני הייתי מבלה שם בחופשות הקיץ, גם לי היו ויש שם קרובים. דוד ודודה של אימי קבורים שם וכן אחד מבניהם ונכדה אחת שהייתה חברה טובה מאד שלי ונפשותנו נקשרו.

    ובאמת אילו ימים יפים ונהדרים היו אז…

    אני לא התפלחתי לשום מקום, כי הייתי מרובעת לגמרי, אבל הייתי יוצאת עם הדוד הזקן לטיולים ארוכים לצידי הכביש הלא עמוס, שלימים בנו מצא שם את מותו.

    אני גם שמחה שהבאתי לך קצת נוסטלגיה. שלא תתאהב לך בקרקוב היפה יותר מידי!

    האירוע שעליו אני מדווחת היה בקיבוץ קצת אחר: גן שמואל.

    מתגעגעת אליך..

  3. מירה Says:

    וואו, איזה עולם נגלה כאן, כתוב ציורי ומקסים. יש עדיין מקומות כאלה, אך אט אט הולכת ונעלמת התחושה של הפשטות והאיכות הרכה של האדם, בחוגי ריקודי עם מוצאים קצת מזה, בערבי שירה פנימיים, זה ישנו -חבוי לו.
    אצלי בכפר ויתקין-בת חרות עד לא מזמן זה מה שהיה (כרכזת קטנות והתרבות כעשור שמרנו מאוד בשנות השמונים שחו"ח )לאחרונה מלאי המגרשים ברשפון הרצליה והסביבה נגמר
    וכעת הם בעלי הכוח מגיעים אלינו ומקלקלים. הראשונה זו שכנתי שבנתה בריכה בגינה, והילדים כבר לא נפגשים בברכה ועל החוף אלה על ספת העור שעל הדק מהעץ הפיני המיובא.
    שיהיה חג שמייייח והנאות קטנות

  4. benziv Says:

    ככה זה.. עולם הולך ונעלם… עולם חדש מגיח מהדלת..
    שיהיה חג שמח!

  5. דני בלוך Says:

    האם פקטורי היה נשוי שכן מצויין בבלוג ששניים מנכדיו היו על הבמה?
    האם יש הקלטות של שיריו ושל העיבוד להבה נגילה?

  6. benziv Says:

    כן, הוא היה נשוי ויש לו נכדים, ואכן הם היו על הבמה.
    לדעתי בשביל לקבל יותר פרטים, תוכל לפנות למזכירות של קיבוץ גן שמואל, ולמצוא שם את תלמידיו. הם יתנו לך את שאר הפרטים.

  7. ליאור פרידמן Says:

    אתי שלום,
    שמי ליאור פרידמן ואני כותב בעיתון הארץ. אשמח ליצור אתך קשר בנוגע לכתבה שאני יוזם על דניאל פקטורי.

    תודה
    ליאור

    liorfri@gmail.com

  8. רן כהן Says:

    לליאור פרידמן
    אני לא זכיתי לצערי להכיר את דניאל פקטורי כיוון שהגעתי לקיבוץ קרוב לשנה לאחר שנרצח ודמותו עדיין הידהדה בכל רחבי הקיבוץ ולא רק בחגים.
    אכן אני מציע לך לפנות אל הארכיון בקיבוץ גן שמואל אותו מנהל גידי סיוון, שם תוכל לקבל את כל הידע שאתה רוצה על המלחין הנרצח והפלאי.
    בהצלחה וכל טוב
    רן כהן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: