אני הוא התפקיד שלי (פיטר סנג'י, עמ' 27)

אני אוהבת לחזור לספרים טובים. חזרתי לארגון הלומד של פיטר סנג'י.

"אני הוא התפקיד שלי" -טעות מקובלת. מזמן, כשעבדתי באינטל, גיליתי שיש ארגונים שמפרידים בין ה"אני" לבין ה"תפקיד שלי". אז זה היה משונה, כי אני באמת הייתי התפקיד שלי, והתפקיד שלי היה אני, וכשהוא גדל – אני גדלתי. למשל, לא יכולתי לראות את עצמי מנהלת צוות במפעל, כיוון שאני הייתי יועצת ארגונית. היום אני יודעת שהמשוואה הזו מקלקלת וסוגרת.לא שהייתי רוצה להיות מנהלת צוות במפעל, אבל יכול להיות שהייתי לומדת מזה הרבה. אני מתארת לעצמי שהייתי צריכה לעבוד במשמרות, להיכנס לבגד לבן וכו'. חוויה שלא עברתי. ומה שרואים מפה לא רואים משם. בוודאות.

ודבר אחר: פיטר סנג'י אומר ש"כשאנשים בארגון מתמקדים אך ורק בתפקיד שלהם, הם מאבדים את תחושת האחריות לתוצאות שיושגו לאחר שכל התפקידים יקיימו יחסי גומלין ביניהם. יתר על כן, כשהתוצאות מאכזבות, קשה מאד לדעת מדוע. כל מה שאפשר לעשות הוא להניח ש"מישהו פישל".

גדול, גדול האיש.