אחרי שחברי עזבו

קבוצת הקריאה שלי עזבה. על השלחן היו מונחים הסיפורים שכל אחד הביא.

חמישה מהסיפורים נקראו "חרציות" לאחד היה שם אחר.

לפעמים נעתקה הנשימה והופיעה דמעה.

בראש נשארו הערות: מה שאהבו ומה שלא אהבו בסיפור שלי, מה שאהבתי ולא אהבתי בסיפורים האחרים.

בכיור נשארו כלים.

צריך היה להחליף את המפה בנקייה יותר, לאחסן את שנותר, ולזרוק את הפסולת.

אח"כ צריך היה לצאת מהבית, לעבור כמה גשרים, ולהתחבר למה שנחוץ היה לעשות באותו יום.

כמה חרציות נשארו לי בראש עד הלילה. 

בבוקר לא זכרתי מה חלמתי.

2 תגובות to “אחרי שחברי עזבו”

  1. יהודית Says:

    המהעבר מהחוויה שעברת שהיתה מאד רגשית, כך אני מניחה, לעולם שבחוץ ול"עסקים כרגיל"…. זה לא מעבר פשוט.
    לאורך כל היום נשארים עם החוויה הזו. (שאני בטוחה שיש לה גם ביטוי בתחושות של הגוף)
    כמו ריח טוב שנשאר איתך עוד שעות ומתפוגג לאיטו.

  2. benziv Says:

    היה לי יום נהדר. הדבר המפתיע הוא שכל אח יכול לייצר לעצמו חוויות טובות מעין זו, אבל לא בטוח שהרבה עושים כך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: