סוף כל סוף יחזירו את המגרשים, הבתים והכספים של ניצולי השואה לאלה מהם שנותרו ו/או לצאציהם.
סבא שלי, שמואל משה קשונשקה (ספר), רכש כאן מגרשים. אימי ידעה שיש לה ממה להתחיל את חייה אחרי שהייתה לניצולה היחידה של בני ביתה. כשהגיעה לכאן – לא מצאה דבר. היא חשדה בקרובים שהגיעו לפני המלחמה ואמרו שהסבא התחרט ומכר אותם. לדבריה – זה היה בוודאות – לא נכון ולא אפשרי.
אולי זה אחד הדברים המייאשים שהובילו את אימי אל מותה, בהתאבדות, ב-1952.
אני מקווה מאד למצוא את המגרש שלו.
אני מקווה שגם אחרים ימצאו.
החיים בארגונים 
יוני 1, 2007 ב- 9:02 pm |
אני חושבת על המצב הזה שבו ניצלו הזדמנויות כי אולי האנשים שהיה להם רכוש – ניספו..
יש הרבה סיפורים כאלה.
את שמעת את זה אצלך בבית. בטח יש גם כאלה שלעולם לא נדע מה קרה להם.
הרבה רכוש מחזיקים הבנקים, האפוטרופוס הכללי, חברות כמו השכרת הישוב ועוד..
אבל מי משחרר אינפורמציה כזו החצה?
אני מקוה שיום אחד יהיה סדר גם בזה.
יוני 2, 2007 ב- 4:08 am |
גם סדר וגם צדק. גם פה ניתן למצוא הרבה גבהות לב. איך קרה שקבוצה אחת החליטה בשביל קבוצה אחרת – מה מגיע לה ומה לא, כשמדובר במה ששייך לקבוצה האחרת.
אחרי כל הרצח – בא השוד.
יוני 2, 2007 ב- 10:04 am |
הי כהרגלי חזרתי,
סבא שלי , כסוחר צעיר, מצד אמי זל, רכש מגרש גדול באזור הר הצופים בראשית המאה העשרים כשהיה אב צעיר לבנו בכורו , יש תמונות אפילו של ה"טיול" .
חפשנו בכתבי הנוטריון מהתקופה העותומנית , נמצאים אנשים בשם זהה אך מספרי הדרכונים לא ברורים…..דיים מחוקים מעט….
כרגע לאף אחד אין יכולת להוכיח היה או לא היה
סבא נהרג לאחר המלחמה וקבור אי שם בלוב. בנו הצעיר כיום בן 70 כמעט ניסה רבות בשנים האחרונות, כיום זה נראה אבוד מבחינת המימסד
יוני 2, 2007 ב- 11:00 am |
אז מה, הממסד חי כנראה על אי צדק. אח"כ מישהו מקבל את המגרש, כי המדינה נדיבה… אבל לא דודך ולא יורשיו.