בית המשפט!!!?

הוא כנראה קם בבוקר, כמו בכל בוקר, התגלח, התקלח (אולי), התלבש, הסתכל במראה. שוב בחולצה לבנה, מכנסיים שחורים או אפורים כהים. עוד יום לפניו.

פגשתי אותו קצת אחרי 13:30, אם כי הוזמנתי ב13:00, הוא עדיין נראה כמו אחד שיצא מהמקלחת. קמנו לכבודו. הדגל היה מונח מאחורי גבו מגוהץ ונקי.

המהומה שהייתה בחוץ – התחלפה בישיבה שקטה על הספסלים. התובעת הציפורית עושה את התנועות שלה ומזיזה את הראש מצד לצד, משקפיים לעיניה. מגחכת ומגוחכת. רק עליה אפשר היה לכתוב מחזה שלם.

בערך 30 איש נשפטו באותו היום על חציית המסילה בצומת בית חנניה באדום. חברי קיבוץ שכן התארגנו ויגישו תביעה משותפת. אנסה להצטרף אליהם.

מעצבן כל כך שזה מגיע לבית משפט במקום להגיע למע"ץ, ולטיפול במקום. אין לי ספק שיש בעייה של הנדסת אנוש במקום. כשאני חולפת על פני הצומת בבית יהושוע אני שואלת את עצמי למה צריך היה שיהרגו כארבעים איש בשביל שיתקנו את המקום.

כמה אנשים יהרגו בבית חנניה?

והיו גם עבירות אחרות, והשופט רחום וחנון: זו גרושה ואם חד הורית והוא עוצר מבעדה לספר את כל קורות חייה הנוגים כי כולנו שומעים. זו עברה במהלך השנים 35 עברות תנועה ואין לה כסף. עורך דין מייצג לקוח שסועד את ביתו חולת הסרטן בבית חולים והביא איתו אישורים.  מרגש לראות איך השופט הזה שורד את היום יום שלו בכבוד ובאהבת אדם, מפעיל בכל פעם שיקולים וכובד ראש. אני לא הייתי עומדת בזה.

חבל רק שבכניסה, במפגש הראשון של האזרחים הבאים להתדיין עם הרשות, כזה בלגן. ואם לא יודעים להפיק חלק מהעבודה באמצעות האינטרנט או הטלפון, כבר יותר טוב לשבת תחת התומר.

מצפה לאיזו מהפכה קטנה ונעימה שם. יום יבוא…