Archive for יוני, 2007

קוסמת במילים ובתנועות – הזמנה

יוני 18, 2007

רחש של התחלה. אנשים נכנסים. קריאות התפעלות: מה גם את כאן? חיבוקים. לחיצות ידיים: שמי יוסי, שמי רננה. אנחנו בקיבוץ מעגן על שפת הכינרת.

ואולי זה בכלל אחרת: כולם מכירים את כולם. דוסט מכיר את מוראד, זיינב מכירה את מרתה. גמזה מביאה אורחת שאף אחד לא מכיר: עיישה מלבנון. אנחנו ב'קורה' שבאיסטנבול.

ואולי זה בכלל במונטריול, שבקנדה: ג'קי לוחצת את ידו של הבחור הסיני שאני לא מצליחה לזכור את שמו, ואדווין מחבק את ריטה, וסוניה מתפעלת מהבגד שלבשה לכבוד המפגש – ג'יג'י.

ואולי זה בכלל בכל המקומות האלה?

אני משוטטת עם דורותי, נלוית אליה לשבילים. לומדת את הקסמים שלה. את חלקם – לא אוכל אף פעם לעשות, כי הם שלה, אישיים ופרטיים. חלקם אני מפנימה.

דורותי סימינוביץ, חברתי, קולגה שלי, צעירה ממני בכמה שנים (לא יודעת כמה, זה די סוד), תמיד יפה והדורה, אוהבת את הצבע השחור ומטבלת אותו בורוד צועק, או בכחול מדהים. לעיתים גם בסגול. כמעט תמיד יש לה עדי מישראל, ולאחרונה גם מאיסטנבול. תמיד מסתובבת עם תיק גדול ובו מתנות קטנות לכל מי שעובד איתה.

יש לה תואר שלישי בפסיכולוגיה קלינית. שנים שהיא עושה עבודה ארגונית. הרבה בתי חולים. התמחות מעמיקה מאד בגשטלט. בגלל אופיה המיוחד לא החמיצה גם השתלמויות שמאניות, בודהיסטיות או אחרות. מעבר לעבודה מעמיקה, רצינית ואחראית, אצלה עומדים גם במעגל ומחזיקים ידיים. אקלקטית. תמיד מלקטת. קסמים.

יום אחד הבאתי אותה לעבודה במפעל בקיבוץ בעמק יזרעאל. גם שם היא הקסימה. יותר מזה: הועילה מאד. נכון להיום: אחת מהמנהיגות הצעירות של עולם הגשטלט. מתמסרת לנושא הקואוצ'נג. הקימה ומנהלת תוכנית בינלאומית שמאושרת גם ע"י ה- ICF.

עכשיו היא תגיע ארצה, באוגוסט, ואני הולכת להישבות שוב בקסמיה, ידיעותיה, יופיה וחוכמתה.

 רוצים לבוא?

אם אתם: מאמנים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, יועצים ארגוניים, מנהלי משאבי אנוש, וכו' – יותר מאשמח!

 

סדנה באיפ"א בנושא אימון מוקיר

יוני 16, 2007

הסדנא הסתיימה. התחושה מעולה. שתי נשים, מקצועיות מאד ובעלות ידע נרחב הן בתכנים שהעבירו והן בתהליך של עבודה בקבוצה – עבדו איתנו יומיים.

עוד פעם אני מגלה שאין צורך דווקא בכריזמה, כי היא לעיתים משקרת.

מקווה שאני לא עושה עוול כשאני מציגה כמה מהשאלות החשובות שנשאלו שם, ושכדאי לשאול אותן או שכמותן:

א. מה מביא אותך להרגיש חיות? חיים?

ב. תאר/י התנסות שיא שהייתה לך בעבר בחיים או בעבודה?

ג. מה את/ה מעריך/ה ביותר בעצמך, ביחסים שלך, ובצורת העבודה שלך?

ד. אילו דבר או שניים את/ה רוצה עוד?

 ועוד שאלה נפלאה:

נניח שלילה אחד, בזמן השינה, קורה נס, והדאגה שהייתה לך – נעלמה. כיוון שאת/ה שקוע/ה בשינה, אינך יודע/ת שהנס קרה. בבוקר לאחר שהתעוררת – מה יהיה שונה בסביבה כך שתבין/י שאכן הנס קרה? מה עוד?

Ann L. Clancy, Jacqueline Binkert

תודה לשתיכן. הפסיד מי שהסס/ה ולא בא/ה.

ועד שיבנה האתר החדש שלהן, אפשר להציץ באתר של אן ואולי לגלות קצת יותר.

www.clancyconsultants.net

 

 

 

יחזקאל גלוזמן וחזון העצמות

יוני 15, 2007

אני נכנסת למסעדה בגן הבוטני. לא מסתכלת ימינה ושמאלה, רואה את המים שנקוו באגם, אבל זו לא מטרת בואי. בפנים, כמה דקות לפני הזמן, כבר נמצאים אנשים. הדור הזה מקדים להגיע וכשאומרים 13:30, הם יהיו שם ב13:15 כדי שלא לאחר.

לא מזהה אותו ברגע הראשון. עברו עלינו כמה שנים. אחר כך אני רואה שפניו מוארות. הוא מזהה את אחי, ולכן גם אותי. חיבוק. הוקרה והערכה רבה על פועלו. לא כל יום קם איש בן למעלה משמונים ומוציא את ספר חייו המקוצר מאד. מסתכלת מסביב, ואני מבינה את גודל הכבוד שנפל בחלקי. מוזמנים לא רבים, קרובים וחברים, ואני ביניהם.

לפני שבע שנים בערך הכרתי אותו. חיפשתי מידע על אימא שלי, והגעתי אליו. בן העיירה שלה. ממנו למדתי שסבי היה איש עשיר "קשונשקה, שהיה עשיר מופלג בבראנוב…" הוא כותב שנים אחר כך בספרו. אבל באותו יום שהתייצבתי אצלו ואחי עימי, הוא דיבר ודיבר וסיפר את מה שידוע היה לו, ואני רשמתי ורשמתי. והייתי רושמת עוד ועוד אבל כמה אפשר לזכור את מה שרוצים לשכוח?

אשתו הדסה הכינה בינתיים ארוחה והגישה לנו אותה. לאחריה, כשהרגשנו שהגיע הזמן לסיים, התפלא מאד: "מה זה? אתם הולכים?!! הצענו לכם כאן מיטות! תישארו לישון!". איש ואישה שלא הכרנו רגע קודם מציעים לנו את ביתם. הסיפורים נגעו לליבי כמו גם המנהגים היפים שכבר נשתכחו ממני ומשכמותי. אני כבר הייתי בת לדור אחר, כזה שלא נשאר לישון אצל אנשים שהכיר לפני כמה שעות – ולכן נסענו הביתה.

כל אותו זמן היה יחזקאל מתקשר מידי פעם ומברר מה נשמע, כמו דוד טוב שנשכח אבל לא שכח. וכך הוזמנו גם להשקה של ספרו, שאותו חילק למוזמנים, והקדשה על כל אחד מהעותקים. 

איש של פעם, שנולד בפולין, עומד עכשיו במרכז, בנותיו, נכדיו וניניו מברכים ומספרים. איש של פעם, שעבר את השואה ושרד יחיד מהמשפחה, פרטיזן שחי ביער, שעלה לארץ, שנעצר בעתלית, שעבר את הקיבוץ נוה איתן, את מנחמיה המושבה, את אשקלון, את אביגדור, את רחובות, את גריית גת, את שדה משה, ולבסוף נעצר בירושלים.

עצם אחת שקמה לתחיה ועשתה בית ומשפחה.

מה שלמדתי משמעון פרס

יוני 13, 2007

קודם כל: שיהיה לנו מזל טוב עם הנשיא החדש שמעון פרס. מגיע לנו שישראל תראה יותר טוב בעולם ובארץ ומגיע לנו שאיש שקיבל את פרס נובל יעמוד בראש המדינה. 

וברגע חגיגי זה, והוא חגיגי, אני רוצה לקוות שאחריו – תהיה לנו נשיאה.

שמעון פרס מעורר אצלי הערכה רבה, ואני מביאה אותו פעמים רבות כדוגמא למנהלים. הדרמה של חייו ושל פועלו יכולה לפרנס כמה סרטים טובים!

מאד חשוב בעיני ללמוד ממנו, איך:

א. לא נבהלים מכישלון. הוא יכול להיות המורה האולטימטיבי, איך כישלון ואפילו רבים – לא מרפים ידיים. איך יוצאים מזה אל ההצלחה. מורה גדול!

ב. לא פוחדים מהגיל. אין כמו שמעון פרס עם האנרגיה שלו. וגם אם הוא נרדם לפעמים באמצע ראיון – זה לא יפריע לאיש הגדול הזה, להסכים לכוס קפה ולהמשיך הלאה.

ג. יודעים מהי נחישות ומה רוצים להשיג.  ואין שום ספק שהוא הגיע להישגים רבים למדינה וגם לעצמו.

ד. לוחמים ומתמסרים למטרות שמעל ל"כמה כסף אקבל במשכורת"? או משהו דומה: הקמת התעשיה האווירית, החלום של המזרח התיכון החדש (שגם אם לא התגשם עדיין בוא יבוא) הכור ועוד ועוד ועוד.

ה. יודעים להילחם ויודעים לבנות. אין כמוהו בשני המישורים. ידועים הקרבות המרים גם עם מי שהיו אח"כ לחברים.

ו. הופכים לאזרח העולם הגדול בלי לוותר על הישראליות והאוטנטיות שלו.

ז. משתמשים בכל הפעילויות כחזרה לקראת הדבר הגדול הבא!

 ואני מחכה ללמוד עוד ועוד.

ושיהיה לו בהצלחה כשיעזוב את הכסא כחבר כנסת, ושיביא הצלחה, ושיהיה בריא, ועוד ועוד.

רופאים מעולים

יוני 12, 2007

איכשהו, בשישים שנותי, למדתי להבחין בין רופאים מעולים לרופאים אחרים. אני רוצה לחלוק את הניסיון הזה שלי כאן, ומידי פעם אספר על רופא מעולה שפגשתי בו. אגיד גם מה טוב אצלו. מקצועיות ויחס מעולה הם תנאי אצלי.

להלן שלושה:

ד"ר אבירם פינק, רופא עיניים מרעננה (לפי המבטא, עלה מדרום אפריקה): איש מקצוע מעולה: דייקן, עוקב בצורה טובה, לא מחפף, מנומס מעל לממוצע, ענייני, לעיתים גם חוש הומור. מאד סומכת על חוות דעתו המקצועית. יש לו שם טוב. אני טובה בלפתח שיחות עם אנשים אבל איתו הצלחתי בקטן: הוא מאד ענייני וחסכן ולכן על הקטע הזה כדאי לוותר.

ד"ר יעל סרודיו, רדיולוגית. אני פוגשת אותה בת"א, אחרי ממוגרפיות וכאלה. אישה מדהימה. מקצועית מאד, מפענחת מעולה, אנושית. אוזנה קשבת לכל כאב ואוושתו. מוכנה ללכת לקראת – בשביל שיהיה הכי טוב. נכונה לעזור. וגם – אישה יפה. ממש אוהבת אותה. כדאי לכן.

ד"ר נפתלי רול, רופא משפחה. תמיד תמיד קשוב, תמיד יש לו זמן. מדבר בגובה עיניים. חקרן. לא מתבייש להגיד כשאינו יודע. איכפתי. יועץ טוב. מחפש פתרונות לא קונבנציונליים, עם נטיה לאלטרנטיבי (לפחות בתזונה). יכול להגיד לי משפט כגון: "אני חושב עליך הרבה", ומי לא אוהב את זה?

ד"ר נאווה זליגמן, אונקולוגית. אני פוגשת אותה בת"א. הגיעה לא מזמן מארה"ב אחרי שחייתה שם שנים. מקצועית מאד, בודקת בצורה יסודית מאד, יודעת את החידושים, ידידותית, פתוחה לשיחה על כל מיני, מסבירה היטב. מוכנה להילחם עבור לקוח (בכל אופן עבורי) ולהשיג. מי צריך יותר?

 אני יודעת שיש כאן חשיפה מעבר למה שאני רגילה לה בד"כ.

אני באמת חושבת שצריך לדעת שיש רופאים מעולים, שיודעים מהו תפקידם ומבינים אותו לעומקו. כיועצת אני גם יודעת שיש רק אנשים מעטים שמקבלים משוב מסודר וקבוע, אני יודעת שקשה לשרוד בארגונים וגם בארגוני בריאות, ואני מקווה שבזה אני תורמת משהו לעניין.

ותמיד נעים לי להגיד משהו טוב.

 

מתוך הרצאה באוניברסיטת ת"א, על אמון (Coaching)

יוני 11, 2007

אורה סתר הזמינה אותי למפגש על אמון לפני כשנה ואולי אפילו יותר. שמחתי לבוא.

בין הדברים שאמרתי:

מיהו המאמן המוצלח (לא לפי סדר עדיפות)?

1. זה  שיש לו הבנה בהתפתחות אישית ובהתפתחות מערכתית.

2. זה שיודע להשתמש בכישלונות באופן שמאפשר צמיחה.

3. זה שמכיר איך אדם לומד ומשתנה, איך ארגון לומד ומשתנה.

4. בעל יכולת ליצור קשר טוב עם הלקוח ולעזור בגיוס תקווה ופעילות – כדי להשיג את המטרות אותן שואף הלקוח להשיג.

5. בעל מודעות עצמית גבוהה.

6. חייב להיות מעוגן (בניסיון שלו, בידע, בעצמו).

7. מבין בבטיחות של העבודה. יודע להפנות לקוח לאחר כשצריך (למשל, כשהלקוח מדבר על לילות ללא שינה, או "בשביל מה כל זה?").

8. בעל מומחיות רלוונטית והסמכות.

 

את זה ועוד אפשר יהיה ללמוד בסדנת הקיץ עם דורותי סימינוביץ'.

 

דורותי סימינוביץ', מנהיגה בעולם הגשטלט ומובילה ב-Coaching

יוני 10, 2007

דורותי סימינוביץ', היא אחת מהמנהיגות הצעירות, יחסית, בגישת הגשטלט. כוכבת גם בזכות אישיותה המיוחדת. למדה והתפתחה במכון הגשטלט בקליבלנד והייתה חלק מהצוות הקליני ואח"כ חלק מהצוות הארגוני. נכון להיום, הקימה ופיתחה יחד עם ג'ון קרטר (אחד המובילים בתחום הארגוני), את גישת הגשטלט לאימון, ונמצאת בהנהגה של התוכנית והתחום.

פרטים על הארגון ניתן למצוא ב:

www.gestaltosd.org

דורותי, מגיעה ארצה ותעביר כאן יחד עם חברים מתורכיה וגם מישראל (בהם אני עצמי), סדנא מרתקת בנושא של אמון, המוכרת גם ע"י ה- ICF.

הסדנא תתקיים במלון תדמור בין התאריכים 7-10.8.07, בשפה האנגלית. אפשרי תרגום תוך כדי. התרגול יהיה גם בעברית וגם באנגלית.

מוזמנים: אנשי מקצוע כגון: יועצים ארגונים, פסיכולוגים, מנהלי משאבי אנוש ומאמנים.

עוד פרטים על מבנה היום, מחיר, הרשמה ב:

http://www.ippa.org.il/index.aspx?id=1830

פרישה מוצלחת

יוני 9, 2007

הסיפור שלי יכול להתחיל ב: לפני כמה שנים. 

פגשתי אותה עשר פעמים, בכל פעם 1.5 שעה. בארגון שבו עבדה, נתתי שרותי יעוץ של 1:1 שבמהלך הזמן נקראו קוצ'ינג, לאנשים רבים. יותר מעשר שנים אני באה והולכת שם.

ההתמודדות שלה הייתה: לפרוש או לא לפרוש.

היא עבדה יותר מארבעים שנה (לא מדייקת כדי שלא לזהות), מאז הייתה נערה. היו לה שני אנשים טובים שלימדו אותה את כל מה שאפשר היה ללמד, ואז שלחו אותה לדרכה ואמרו לה: עזבי אותנו, את צריכה לצאת ולמצוא לעצמך מקום אחר, אנחנו זקנים ואת יודעת כל מה שצריך לדעת.

היא עשתה את זה ועברה לעבוד בארגון שאליו עברה בסופו של דבר ל 40 ויותר שנים. השתלמה והתפתחה במקצוע, בנתה לעצמה את ביתה ואת משפחתה. נאמנה מאד לעבודתה, יסודית ויציבה.

עכשיו היא סופרת:

יספיק הכסף או לא יספיק?

ומה היא תעשה? יהיה לה יותר מידי זמן פנוי? לא יהיה? 

היא מרגישה שדוחפים אותה ודוחקים בה לצאת. היא צריכה לפנות מקום. ויש בזה השפלה. ולפעמים מדברים סרה בה ובאישיותה ואפילו במקצועיותה, ואין דבר פוגע מזה עבורה.

עצובה היא באה אלי, בלי חדוות פרישה. לפעמים, אני אומרת לה, צריך לצאת בכאב וצער, ואולי אפילו אי אפשר אחרת. ביחד בנינו טבלאות של "בעד ונגד" ומה לעשות אם, ומה היא מרוויחה ומה היא מפסידה.

היום היא סיפור של הצלחה: קודם כל נרתמה לעזרת בני משפחה שהיו במצוקה, אחר כך התחילה עסק קטן שבו היא ממשיכה לעשות את מה שהיא יודעת כל כך טוב.

פגשתי אותה ברחוב, והיא שמחה. "החיים יכולים להיות טובים, רגע לפני שהם מתדרדרים", אמרה לי. ועוד היא סיפרה לי שהיא ממשיכה את הפגישות איתי… בדימיון. בכל פעם שיש לה שאלה, היא מזמנת את עצמה לפגישה איתי, באותו בית קפה שבו נפגשנו, מביאה את הדברים ושומעת אותי "ושלא תחשבי שזה מצחיק, אני ממש שומעת אותך!". 

לפעמים צריך משוב כזה, לא מתוכנן, לא מוקפד, ככה סתם, מקרי, ברחוב.

אברום בורג, ובידו סיכה חדה

יוני 8, 2007

ערוץ 10. איש פתטי עולה למסך. לא, הוא לא יצחק, כי זה לא מצחיק. חיתוך דיבור מתפנק משהו. לקחו לו את אור הזרקורים והוא מבקש עוד וגם יודע איך לקבל את זה. כמו במחזה דרמטי הוא מבצע היפוך: הוא כבר לא מה שהיה, וכן, יכול להיות שיגור מחר ליד הפרברים של פריז ויעזור להם להילחם בבעיות. למה לא?

ועוד הוא מוסיף משפט או שניים שנשמעים כמו פסיכולוגיה היסטורית או היסטרית – להסביר את מה שהיה.

במדינה, שכולם בה כבר גמדים – אזרח העולם יוצא למלחמה ובידו סיכה חדה.   

עוד לא קראתי את הספר החדש של אברהם בורג

יוני 7, 2007

אני לא בטוחה שאקנה אותו, אבל בטוח שאקרא אותו (בספריה, בחנות ספרים סימפטית..). אני קוראת היום במוסף הארץ כתבה על הספר, ויש דברים שמדברים אלי ויש דברים שהופכים את הקיבה שלי. אני כותבת כאן מעין התרשמויות מהירה אחרי קריאת הבוקר, של ומחשבות שעברו אצלי בראש, הסכמות ואי הסכמות.

נכון, גם מבחינתי, הולך ונעשה קשה לחיות במדינה בלי להתייחס לצדדים ולאנשים שנפגעים ממנה (ערבים, עניים, נכים, זקנים, נשים, עולים, זרים ועוד). בורג מתייחס לנ"ל, אם כי מתוך המאמר נראה שההתייחסות שלו היא רק לישראלים, יהודים וערבים.. 

אזרחות העולם: כשהגעתי לאוניברסיטה והייתי בת 24, ראיתי את עצמי אזרחית העולם. מהמקום הזה הייתי פעילה יחד עם קבוצת עולים, ערבים, קיבוצניקים בגוף שנקרא "יש". בורג רואה את עצמו כזה עכשיו. אצלי, התהליך היה כזה שהפסקתי להיות אזרחית העולם והפכתי להיות יותר ישראלית.

יהדות: התנועה הקיבוצית וקבוצות חילוניות אחרות, הפכו את היהדות ואת היהודים למיותרים. אני עובדת בקיבוצים שהמציאו להם דתות אחרות: בלי ייעוץ מהמתקשרים – קשה להחליט על שמו של הרך הנולד, חלק חוזרים בתשובה, חלק אחר ממציא לעצמו כל מיני דתות אחרות, הבודהיזם כבר מזמן כאן, וחלק אחר סתם לא מבין כלום ומוותר על מורשת שהיא לא רק דתית אלא גם תרבותית. זה מצער מאד. בעיני, העובדה שאברהם בורג מציב את היהדות שלו שוב במקום גבוה יותר-יפה בעיני. מקווה שאנשים ידעו לפחות מאיפה הם באו, ומה הם עיקרי הדברים. אח"כ שיחליטו אם לפנות למתקשרים או לרואים בכוכבים.

עצובה מאד ההשוואה לנאציזם. בורג עושה כאן עוול גדול. הכיבוש תמיד רע, אבל למה דווקא ההשוואה הזו? וכמו שאומר הכתב, ארי שביט, הרי היו כובשים אחרים, למה לא להשוות אליהם (הולנד בתקופה הקולוניאלית, צרפת באלג'יר ועוד)?

דווקא הדבר האחרון אומר לי שכרגיל, אברהם בורג אוהב לתפוס כותרות ואוהב לתפוס את הבמה, ולכן הוא אולי מקצין.

ואולי אני טועה? אולי אני באמת צריכה לדאוג לדרכון זר?