רגע פרטי של נחת רוח

סופו של יום חם מאד. השמש כבר לא במרכז השמיים. כמעט ערב, אבל יש עוד אור יום שיספיק לפארק הסמוך.

אני מציעה לנכדים שלי להצטרף אלי. כולם באים. חוצים את הכביש בזהירות. הוא לא סואן, ואני יכולה להוריד מתח, ולהתקדם. חבורה של ילדים מתקדמת לפני. הגדול בן 11.5 הקטן יהיה בקרוב בן שנתיים, ארבעה בנים, שתי בנות. אני מסתכלת ורואה שאין אף אחד בגובה דומה. הם צועדים קדימה. אין להם בשביל מה למהר. יש להם רגע של שלווה.

אני צועדת אחריהם ומרגישה את החיוך על פני. נזכרת באבא שלי שהיה קורא לנכדים בשם "ריבית". אוהבת את מה שיש לי. יותר טוב מכל דבר אחר שצברתי במשך החיים.

הם לא שמים לב אלי. יש להם אחד את השני. שני הגדולים איכשהו באמצע. הם גם משגיחים על הקטנים.

רגע לפני שהם מתמלאים בחול, רגע לפני ששניים מרגישים לא טוב אחרי הסחרחרה, רגע לפני שהשמש שוקעת ומגרשת אותנו הביתה – אני צועדת אחרי הנכדים ויש לי חיוך גדול ורגע פרטי של נחת.

3 תגובות to “רגע פרטי של נחת רוח”

  1. יהודית Says:

    ככה אני חושבת על הילדים שלי
    ועכשיו אני מבינה שהרווחים הגדולים עוד לפני…

  2. מירה Says:

    זהו בהחלט רגע של נחת.
    במיוחד אם הם היו רחוק מכאן, זמן מה. נכון?
    רגעים טובים כאלה מפרנסים את הכוחות הפנימיים . לא?

  3. benziv Says:

    כן. הם קטנטנים, חמקמקים ובמרוץ הגדול – לא נראים. צריך לעצור בשביל לראות ולשמוע. צריך לעכל לאט. לא לשכוח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: