ערב על שפת הירדן

הערב יורד. הג'יפ מקרטע בגבורה על פני מהמורות, ואולי לא צריך גבורה בשביל זה, כי ככה הוא בנוי ובדיוק לעניין זה. ברור שהגענו כשאנחנו רואים את המכוניות האחרות כבר חונות בשוליים. אש קטנה בוערת וילדים מספקים זרדים. תפוחי אדמה בנייר כסף כבר מחכים בפנים. המחצלות פרושות בין העצים הגבוהים, הכיסאות יוצרים חצי עיגול. אורות שמופקים ממצבר המכונית תלויים מעל לראש.

אני מכירה חלק מהאנשים. המבוגרים שביניהם  צעירים ממני בכעשרים שנה לפחות.

אני כבר יודעת את מקומי ומתיישבת בשקט יחסי על אחד הכיסאות. כאן לא ישאלו אותי שאלות, כאן אני לא יועצת של שום דבר. כאן אני אימא של, סבתא של. 

העיניים שלי לא מפסיקות לבלוש, במיוחד אחרי הקטנה שמלאו לה כבר שנתיים ועכשיו היא צועדת לה בטוחה וערומה בתוך אפיק היובל. כשהיא נעלמת אני קמה ויוצאת אחריה. חבורה של ילדים מזדנבת, מחפשת סרטנים, מוצאת צרעות.  אומרים לי שהן לא תעשינה כלום אם לא תהינה מאויימות. אני מקווה.

זיו קופץ להביא יין, כי אי אפשר בלי. הבשר הטוב נעלם עם התירס, הסלטים והפסטה. במבה הלבנה אוכלת את השאריות בתענוג, ומתפנה לנבוח על מטיילים אחרים.

מאוחר יותר בערב יבואו הקרפדות לצרוח את שיריהן, חרקים קטנים יתפסו באורות. הרוח תנעים ותשכיח את חום היום. הילדים כולם רטובים ומלוכלכים. צריך יהיה שלא ירדמו להם בנסיעה כי עוד מעט מגיעים.

נדמה לי שאפשר היה להתחיל בתמונה הזו – סרט.

שלווה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: