רוצה: אז מה אני רוצה לכתוב הבוקר?
לא רוצה/יודעת: אני לא רוצה. כל מה שחשבתי עליו אתמול, כשהייתי בדרך או כשחזרתי, נשכח. אני שוכחת..
רוצה: ובכל זאת, הרי יש לי מחברות של 15 שנות עבודה אחרונות, אולי אקח אחת מהן?
לא רוצה/יודעת: אני לא ממש רוצה את זה, עובדה שהמחברות בארון
רוצה: אז אולי אכתוב על הבדיקה של אתמול?
לא רוצה/יודעת: מה יש לי לכתוב? רוב הקוראים לא יבינו, אבהיל אנשים וממילא אין תוצאות.
רוצה: אז אולי באופן כללי על מה שהיה?
לא רוצה/יודעת: ממש לא נראה לי. זה סר ותפל ואסור לשכוח שלבלוג קוראים "החיים הארגוניים". נדמה לי שאני מתרחקת מהמקור והמטרה…
רוצה: ואולי אפתח בלוג חדש?
לא רוצה/יודעת: אם אין לי מה לכתוב בבלוג הזה, בשביל מה לפתוח חדש?
רוצה: תמיד אפשר להתחיל במזג האויר, מעונן היום, אולי אפילו אביך…
לא רוצה/יודעת: אח"כ יתחילו בזה את ישיבת ההנהלה הקרובה…
רוצה: נדמה לי שמה שיש כאן – מספיק.
לא רוצה/יודעת: אפילו יותר מזה, זה כבר ממש מוגזם.
החיים בארגונים 
יולי 28, 2007 ב- 4:02 pm |
את נמצאת בשלב של תהליך הסינון בכתיבה.
זה השלב שבו משתלטות עליך המחשבות של 'מה הקוראים יגידו'
אני מקווה שמהר מאד תצאי מזה ותכתבי מה שבא לך באמת.
הקוראים יסתדרו עם כל מה שתכתבי. אני בטוחה בזה
יולי 28, 2007 ב- 5:49 pm |
לא בטוח שאני מרוצה.
נדמה לי שבכל זאת תחת כותרת כמו "החיים בארגונים" יש דברים שלא צריכים להיכנס…
יולי 28, 2007 ב- 6:26 pm |
לי דוקא נדמה ש"הכל אירגונים"
אפשר להשליך מ'החיים בארגונים' על החיים שלנו בערוץ הפרטי
וגם להפך
וחוץ מזה, אני שואלת את עצמי אם אפשר בכלל להפריד…
יולי 29, 2007 ב- 4:31 am |
את צודקת. הכל ארגונים. בארונים חיים אנשים. בתקופה שחליתי נחשפתי להרבה ארגונים חדשי ם. את צודקת…