אני עולה על פס יצור

יותר טוב שזה נערך במסגרת הסניף ולא בבית חולים. כך אני עולה על פס יצור קטן יותר. בהמשך אצטרך לעלות על פס ייצור המוני, אבל אני עדיין מקווה שלא כך יקרה.

אני בקומת מרתף. אין חלונות. הרבה אור ניאון. פקידות הקבלה יושבות ממש בכניסה, מאחורי מחיצת עץ גבוהה יחסית ומבקשות ממני לשבת. אני מחכה. רוצה להיכנס ולסיים ולא רוצה להיכנס.

בן זוגי היקר נמצא איתי. כמו תמיד. איש עדין ונעים, ג'נטלמן תמיד. אירופאי כזה. לא יכול לראות דם. נוטה להתעלף במקרים כאלה. מציע לי לתדהמתי להיכנס איתי לחדר.

ד"ר סרודיו משנה את החדר כך שיוכל לשבת. הוא מבטיח שלא לצפות בי, הוא יסתכל במסך (הוא רגיל בזה) ולכן יחזיק יפה מעמד, כך הוא חשב. בנוסף, יחזיק בידי השמאלית שמוטה לאחור.

הרופאה מסבירה לי את התהליך. זריקות מקומיות שלא ממש עוזרות ו"עכשיו תשמעי ירייה". עוד כמה "יריות" והעניין יסתיים. "לא רוצה שיגידו שלא היה מספיק חומר", היא יסודית הרופאה הנפלאה הזו.

"היא מוכרחה להישאר, אתה לא" – אני שומעת אותה אומרת ובן הזוג שלי אומר תודה ויוצא לחכות לי בחוץ. אני רק יכולה לדמיין לעצמי איך הוא נראה… מספיק היה לו כנראה לשמוע את הגניחות והנחמות.

אחרי שחובשים את המקום, אנחנו יוצאים. נדמה לי שהלכנו לשתות קפה ולבחור בעוגה ללא חשש משבירת דיאטה.

עכשיו צריך רק לחכות.

יומיים אח"כ – אני מקבלת את פני אדיג'ס שמגיע להרצות. קהל של כמעט 100 איש ואישה מחכה לנו. זו הרצאה ראשונה של אורח מחו"ל ואני בהתחלת הקדנציה שלי כיו"ר איפ"א. לובשת שמלה אדומה ארוכה ובודקת אם רואים את החבישה. לא, לא רואים.

מתלבטת אם אני צריכה להודיע שלא אוכל למלא את התפקיד.

בהחלטה של רגע, אני אומרת לעצמי:

אני אצליח וגם איפ"א תצליח. לא מתפטרת משום דבר. ממשיכה כי החיים נמשכים.

 

6 תגובות to “אני עולה על פס יצור”

  1. שוקי Says:

    כל כך נדיר למצוא סיפורים "חפים" מהנטיה לרחמים עצמיים. כל הכבוד לך אתי. היו מספר ארועים בחיי שדחקו אותי לפינה המסוכנת הזאת של …."למה זה מגיע לי"? כל כך קל להסחף לשם וכל כך קשה לצאת משם…… אני זוכר לפני שנים כשבן זוגי הראשון עזב אותי אחרי למעלה מ13 שנות חיים משותפות ושאלתי באחת הקבוצות למה זה מגיע לי? קיבלתי תשובה מאחד המשתתפים: כי אתה אדם נפלא. הייתי המום והוא המשיך (כמובן שספרתי קודם על החיים שלנו עד לאותו רגע בו הוא התאהב לפתע במישהו אחר) כמה מאיתנו, כך שאל אותו משתתף, זכו, זוכים או ייזכו ל 13 שנים נפלאות עם בן זוג אהוב? אתה אדם נפלא ולכן זכית לזה…מעולם לא חשבתי על כך במונחים שכאלה. ….לאחר שנים רבות – לפני כשנתיים , הייתה לי הארה נוספת: אני לא מרכז העולם! וכמובן שאינני מנהל את העניינים כאן. ולעיתים אני נמצא בסיטואציה קשה ככל שתהיה בכלל בכדי שמישהו אחר ילמד משהו על עצמו….. בן הזוג, רופא, מטפל, בן משפחה או סתם אדם שכלל אינני מכיר – ואני רק אפיזודה חולפת בחייו של מישהו אחר על מנת שהוא ילמד משהו. לא קל לחשוב במונחים כאלה כי תמיד נשאלת השאלה – רגע ומה אלמד על עצמי? או לשם מה נועד הארוע הזה בחיי שלי…..
    איך כתבה רחל שפירא:

    הגשם אף פעם
    לא מתחרט
    חשבתי על כך היום

    הפרח אף פעם
    לא מתלבט
    לא מפרש יופיו

    אין פרי בעולם
    ששואל את עצמו
    מה זה להיות מתוק

  2. benziv Says:

    אף פעם לא שאלתי למה זה מגיע לי.
    באופן די מעצבן קראתי ספרים שהסבירו למה זה מגיע לי. את כל אלה העפתי ממני ועדיין אני מוצאת אנשים, מבין האלטרנטיביים שיש להם דיעה מגובשת למדי בעניין.

    אלה החיים.
    כולם מתים בסוף.

    לפני זה כולם נתקלים ב: אהבה, שנאה, קנאה, אומץ, פחד ועוד כהנה וכהנה.
    וצודק מי שאמר שאתה בר מזל שזכית וחווית אהבה ארוכת שנים.
    ואני יודעת שגם היום אתה בר מזל.
    ורק צריך שהחיים יעברו עלינו כשיש מאחורינו ולצידינו אנשים טובים, ולנו הזדמנות לעשות כמה מעשים טובים…

    וחוץ מזה – השיר מקסים!

  3. שוקי Says:

    אכן אני בר מזל היום מכל הבחינות. ועל מה שיש לי אני אומר תודה ולא לוקח שום דבר כמובן מאליו…

  4. יהודית Says:

    אני מדמיינת לעצמי אותך עומדת שם בשמלה אדומה. יפה ומקרינה חמימות של בטחון שהכל יהיה בסדר.
    גם אני אף פעם לא שואלת את עצמי: "למה זה קרה לי"
    אני אוהבת להסתכל קדימה ולראות מה אני יכולה לקחת מזה.
    כשאני מסתכלת מסביבי על אנשים שבאמצע החיים פתאום הכל השתנה – אני רואה שבסוף, כמעט תמיד יצא מזה משהו טוב. ולפעמים גם המון דברים טובים..
    זה מין קסם כזה.
    כמו שקרה לך וכמו שקרה לשוקי
    והשיר שהוא הביא לך לפה – מקסים

  5. מירה Says:

    בשימלה אדומה בכנס של אדיג'אס …
    ראיתי אותך , והערצתי,
    אז לא ידעתי,
    סיפרת בפשטות
    והאמנתי , כי כך פשוט, זה עבר.

    כוחנו וחולשותנו במוחנו.
    אני פוגשת אותו כל יום ב7 בבוקר לשיחה… 🙂

  6. benziv Says:

    נדמה לי שהבלוג הזה הופך להיות שירה, בגללך ובגלל משיבים אחרים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: