לילה כחול: סיפור אינטימי

15.10.03. בשעה 22:00 בערך סילקתי את בני המשפחה הביתה. מה היה להם כבר לעשות לידי? הייתי מחוברת לאינפוזיה, שכבתי לי ללא תנועה רבה, שוקעת לי בגלים של נים ולא נים, מתעוררת לגלות שהקרובים לי ביותר מגנים עלי כמו שמיכה רכה וטובה. ידעתי שכשילכו אתן לעצמי דרור לישון. רק לישון.

הצד השמאלי שלי היה חבוש: גם היד וגם השד. אבל היה שד, וזה לכשעצמו היה נפלא.

הם הלכו אחרי שוידאו שוב ושוב שזה מה שאני רוצה, מבטיחים שישובו עם בוקר.

לא ידעתי איזו טעות גדולה אני עושה.

אסור, אסור, בשום פנים ואופן להשאיר חולה בבית חולים ללא השגחה, מיד אחרי ניתוח.

אחרי כל כך הרבה צימצומים של כח האדם הסיעודי, אין כמעט מי שיטפל בך בצורה טובה. אבל אז לא ידעתי את זה. והם הלכו.

באמצע הלילה או לאחר כמה שעות של שינה כשהאינפוזיה מזרימה לי נוזלים ללא הרף, התעוררתי וקראתי לאחות. היה חושך. מסביבי היו נשים נוספות. ידעתי שאני מפריעה, אבל כפתור המצוקה לא הועיל ואף אחת לא הגיעה. אז התחלתי לקרוא לאחות בקול רם. רק אחרי שחולה אחרת ירדה לקרוא לה, הופיעה האחות ובידה סיר מנייר, כמו זה של קרטוני הביצים. התפעלתי בשקט מהחד פעמיות. הנה זה הגיע אחרי כוסות הנייר והצלחות. למה שאתפלא? אחר כך לקח שוב זמן עד שהגיעה אלי לקחת אותו, ואני מונחת כך, באי נוחות, מוגבלת בתנועה – מעליו. אבל סוף כל סוף נגמר השלב הזה וחזרתי לישון.

האינפוזיה המשיכה לטפטף את שלה והבטיחה ששוב אקרא לאחות. אבל האחות התמהמה. כי מה חדש?

כשהגיעה לבסוף, שוב בעזרתה של חולה רגישה לקריאות הליליות שלי, דחפה מתחת לישבני את הסיר הנ"ל, אבל, אהה! הסיר היה מלא במה שהותרתי בו קודם, הוא הספיק להתרכך מהנוזלים ובתוך שניה הייתי בתוך שלולית.

אני לא ידועה כרגזנית. אבל הרוגז וההשפלה היו כה גדולים! 

האחות הגיבה באיפוק, הביאה סיר פלסטיק לבן, ובחיוך ואמרה לי:  תראי, תראי כמה שהשתן שלך כחול… לא ראית כזה, נכון? זה יפה!

שתקתי.

זעמתי.

הייתי תלויה בה.

ולראשונה בחיי היה לשתן שלי צבע יפהפה בוהק, כחול וזרחני.

 

את הלקח למדתי: אחות צמודה או בי"ח פרטי. שם זה לא קורה. 

5 תגובות to “לילה כחול: סיפור אינטימי”

  1. mira Says:

    הי אתי כמה שאני חשה את הכאב הזה….מי כמוני יודע לאחר שבילתי כמה חודשים טובים מהחיים שלי בין כותלי המוסדות הללו עם אנשים קרובים לי. נכון שההרגשה היא של הזדקקות מוחלטת
    והכאב הוא שיש תחושה כי אנו שם במקום הזה בלי ברירה כמו אחד מרבים כמעט "no body". זה מכעיס.

    ובעבודה שלי אני יודעת שגם בביה"ס
    זה קורה לילדים כשהם זקוקים
    לחיבה, מגע, צורך לא מסופק, ואם זה לא בא ב40 ילדים כמו ב40 חולים עם אחות יש כאב וכעס.
    והכי "מוזר" הוא ששניהם עם מילה של "בית" בהתחלה.
    זו שמופרת מעצם התפקוד החצוי /טבוע בין ראיה כלכלית לראיה אנושית נכונה ומכוונת מלכתחילה .
    באנגלית אין את המילה "בית" בכלל במילים אלה
    -מה זה אומר על המוסדות הללו בעברית ובאנגלית בארץ ובחו"ל?

  2. benziv Says:

    את צודקת. אצלינו היהודים אולי רצו שזה יהיה בית, אבל בית זה לא. רק לצאת משם מהר ככל שניתן…

  3. יהודית Says:

    קראתי את הסיפור הזה כמה פעמים
    לא יכולתי להמנע מההשוואה של הבית חולים הפרטי שלי לפני כמה שבועות.
    המסקנה הבלתי נמנעת היא שכסף קונה לך יחס
    וכשאת מאד נזקקת ליחס – זה דבר משמעותי

    הייתי עצובה כשקראתי.

  4. benziv Says:

    כן, את בוודאי מספרת את הסיפור על ההבדלים. בניתוח האחרון שלי הייתי בבי"ח פרטי: חדר לחוד, אחות שבאה לרחוץ אותי, יחס מעולה. תארי לעצמך שרציתי לקחת אחות פרטית והם שכנעו אותי שלא צריך ובצדק.

  5. 2010 in review « החיים בארגונים Says:

    […] לילה כחול: סיפור אינטימי August 2007 4 comments […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: