לידתה של קבוצה וירטואלית

ממש בימים אלה נולדת קבוצה וירטואלית.

והסיפור שהיה כך היה:

יזמתי הקמה של קבוצה כותבת, בתוך איפ"א. התקבצו ובאו אנשים נהדרים. שישה במספר, שני גברים וארבע נשים וכמובן גם אני. קבענו כללי משחק ונפגשנו חודשים רבים.

כל אחד כתב, כל אחד הקריא, המשובים והמפגשים החוזרים יצרו אווירה מיוחדת מאד. היו גם התכתבויות סוערות למדי לקראת הפגישות.

היה גרעין קשה שנפגש בכל יום שישי אחת לחודש. ההעדרויות היו מעטות. המפגשים התקיימו בדרך כלל בת"א, להוציא פעם אחת. אחת המשתתפות הייתה מגיעה מהגליל הרחוק. לא ביטלנו מפגשים. כשנעדרתי היה מי שלקח את ההנחיה במקומי, והיה טוב. הקבוצה דמתה בעיני לסדנאות של אומנים בימי הביניים ובסביבתם: אנשים מתקבצים ועושים את עבודתם יחד. היה כיף.

המוצרים הלכו והשתכללו וכל אחד מאיתנו שמר על הסגנון המיוחד שלו.

אבל, כמו שקורה תמיד בסיפורים, יום אחד הסתבר שבשל התחייבות בעבודה – לא אוכל לקיים את הפגישות כרגיל.

בתהליך מדהים ובדינמיקה מיוחדת, התגלגלו הדברים כך – שהחלטנו להפוך לקבוצה וירטואלית, כזו שתיפגש אחת לכמה חודשים ליום בשביל לשמור על הגחלת, אבל רוב העבודה תיעשה באינטרנט.

כולנו התרגשנו. היה קשה לסיים את המפגש. נסעתי הביתה ועל פני היה חיוך, כזה שהתקבע לכמה שעות. זה מה שנקרא נחת צרופה.

בימים הקרובים, לאחר שיתוף כולם וביצוע פעילויות הכרחיות אספר יותר.

בינתיים: מזל טוב לקבוצת הכתיבה שלנו, שמשנה בימים אלה צורה, ונולדת מחדש כקבוצה וירטואלית!