המלחמה הטפשית ב"לא מתגייסים"

בינתיים נערכת המלחמה בתקשורת.

במקום להילחם בלא מתגייסים, כדאי היה לחשוב קצת, עוד רגע, ולראות מה קורה, או בשפה שאימצתי לי מהיותי לומדת קבועה של גישת הגשטלט, "מה השכל מאחורי התופעה?".

ויש לי כמה הערות לא סופיות לעניין זה (וכמובן שניתן להוסיף):

א. בעבר הערך של ההגנה על המולדת היה ערך שלאורו התחנכו רבים.

ב. שינוי ערכים בחברה הישראלית ובעולם הגלובאלי – הקטין את עניין ערך ההגנה על המולדת.

ג. את הרגשות שהשקיעו בעבר במולדת, משקיעים היום אנשים צעירים בקריירה ובמקום עבודתם. אלה מגדירי הזהות יותר מאשר מקום הלידה או הארץ אליה היגרו בני הנוער או הוריהם.

ד. התנגדות היא אמצעי לגיטימי של אנשים, שלא ממש מרוצים ממה שקורה כאן, ולעיתים גם לא רואים את עתידם כאן.

מכאן שבמקום לצאת בהכרזות טפשיות על אי מתן רישיון נהיגה ו/או אי מתן אפשרות ללמוד רפואה למשל, צריך לקיים עיון מעמיק יותר ולראות מה אפשר לעשות היום אחרת, כך שהנוער שינה את עמדתו (ייתכן אפילו שזה לא ממש אפשרי).

לו אני הייתי אחת מבני הנוער האלה, ולא הייתי רוצה לשרת, אבל כן הייתי רוצה להוציא רישיון נהיגה וללמוד רפואה למשל, הייתי נוסעת לאיטליה – ולומדת שם.

כיוון שנעשינו גם חברה מאד חילונית, ייתכן שהייתי מוצאת לי צעיר/ה נחמד/ה ובונה את חיי המשפחה שלי שם.

אז מה הועילו חכמים בתקנתם?

9 תגובות to “המלחמה הטפשית ב"לא מתגייסים"”

  1. mira Says:

    כוח מהסוג הזה מצביע על 2 דברים
    1. כמו שאמרת חוסר זמן/רצון/ מחשבה מעמיקה לבדוק למה מדוע ואיך .
    2. לבנות פתרונות נכונים ולא למהר בשוטים ,לעיתים הם של טיפשים

  2. benziv Says:

    אני ממש מתפלאת שאין מחאה רצינית על הדברים הנאמרים. גם ההכללה מעצבנת.

  3. מיכל אוחיון(ynotmango) Says:

    היי . בדיוק כתבתי שיר שהתייחס לנושא
    עוד דיונים על אהבה קראתי לו.

    אין כמו אהבת מולדת

    מטיפים קברניטי המדינה

    שמבינים היטב באהבה

    הם אוהבים את השררה

    את היוהרה ,

    את הג'ובים התפורים

    את הפנסיות והתקציבים.

    אבל הכי הם אוהבים את הענים

    ואת התרופות של החולים

    כי הם פשוט פריקים של בריאות.

    הם אוהבים את האמהות החד הוריות

    ואת מחוסרי הדיור

    (גם אלה שקנו דירה

    ומישהו ברח להם עם הכסף

    והשאיר אותם עם המשכנתא).

    ובמיוחד את "העובדים"

    תמיד הם דואגים לתעסוקה

    לכלל שכבות האוכלוסיה(נא לא לפרט!)

    ולשמירה על זכויות "העובדים".

    הם כל כך אוהבים אותנו העם

    הם רק רוצים להקל על חיינו

    כל כמה שאפשר.

    אבל מה לעשות !?

    שתמיד הם צריכים להגן עלינו

    יש לנו "עניני בטחון במדינה"

    אבל לא לדאוג! הם יטפלו בכל הענינים .

    במלחמות הם בטוח הכי מבינים

    זה לא תמיד יוצא להם כל כך כמו שרצו…..

    אבל הם יודעים שגם אנחנו אוהבים אותם …….

    ולכן אתם יודעים, רק חס וחלילה למקרה צרה

    אם יעזו כל האויבים,למרות האיומים ההדדים.

    בנו לעצמם בונקר כמו שצריך !

    (תושבי שדרות צריכים ללמוד עדיין מה זאת אהבת מולדת!)

    כי אז בוודאי נצטרך אותם את קברניטי המדינה.

    אבל די להיות צרי עין וצינים…..

    האמת יש דבר אחד שהם במיוחד לא אוהבים

    וזה את "המשתמטים".

    זה פשוט הורס להם את המדינה

    ואת מצב הרוח בשעת ארוחה דשנה.

    ראיתם פעם צבא רק עם גנרלים ובלי חיילים

    נו באמת!!

    ככה אי אפשר להמשיך..

    אי אפשר שרק הם יאהבו אותנו כל הזמן ללא תנאים

    גם אנחנו צריכים להראות להם אהבה.

    אז קבלו את הקישור הבא

    שמסביר איך אפשר לאהוב ……

    http://hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=5614

  4. מיכל אוחיון(ynotmango) Says:

    והכי מוזר….. שהגעתי לפוסט הנ"ל שלך
    דווקא לאחר שחשבתי על השיר של שימבורסקה
    "ילדי התקופה"
    כתשובה לכל ההתייחסויות הביטחוניות ששוללות ממנו את הזכות לחיים טובים יותר.
    ונתקלתי בפוסט שכתבת על המפגש איתה בקבוצת הכתיבה.
    אכן זכית בחוויה.

  5. benziv Says:

    מיכל, תודה על ההשקעה הגדולה. נכנסתי גם לקישור. מעניין ורב הבעה.
    בעניין ויסלבה, זה היה ביקור וירטואלי, מהסוג שגם את יכולה.

  6. אפי קלין Says:

    בן-זיו שלום

    אי אפשר להילחם במלחמה טפשית בכתיבת מאמר בלוגי פסאודו-הסטורי מפוזר ובלתי מאורגן.(הבלוג הזה הוא לכל היותר יריית פתיחה לדיון רציני יותר).

    הבעיה האמיתית היא שההשתמטות הפכה לתופעה רחבה בקרב האוכלוסיה שהיא המאגר הטבעי של מתגייסים, ומתחילה לאיים איום ממשי על עצם הגיוס לשירות חובה.

    הבעיה היא שההשתמטות הפכה להיות בון טון בקרב חוגים מסוימים וכל השאר שהולכים בעקבותיהם מתוך הזדהות או מתוך מחשבה שאם להם מותר או מגיע אז גם לי מגיע פטור משירות.

    זאת לא בעיה שתיפתר תוך סקירה הסטורית של מה שהיה. מה שהיה היה (במלחמת השחרור היו יותר משתמטים יחסית ).
    הבעיה היא בעיה של ציות לחוקי המדינה ושיוויון כלפי החוק. לא אכנס לתירוץ שיש אוכלוסיות שלמות שפטורות מהשירות, וזה בודאי גורם כבד משקל בתירוצי המשתמטים.

    גם אני שנאתי את כל אי הנוחות הכרוכה בשירות הצבאי. את הציות לפקודות טפשיות , את המטלות המרגיזות, את הריחוק מהבית, מהחברה ועוד ועוד. אבל ידעתי שעכשיו הגיע תורי לסבול ולהקריב "בשביל המדינה", כי בזכות קודמי אני הגעתי לגיל 18 בשלום ועכשיו הגיע תורי לשמור ולהגן על כל האזרחים בבית.
    בתקופה ההיא גם השתמטות אידיאולוגית התקבלה קשה בציבור,ובצדק, אחת על כמה וכמה יש לשלול את כל ההשתמטויות מסיבות של נוחות אישית,קריירה וכדומה.
    הבעיה היא אזרחית, נקודה. אבל לא יעזרו כל לימודי האזרחות והציונות אם הבן של השכנים, ספורטאי / אמן/ שחקן/ מצטיין יהפוך לחביב הרס"ר בקריה או שבכלל לא יגויס.
    הפיתרון הוא אכיפה,אכיפה, אכיפה…ולא דיבורי סרק ויד קלה של הקב"ן בתל השומר על הפטורים. כמאמר המערבון הידוע :"IF YOU WANT TO SHOOT, SHOOT DON'T TALK

    שנה טובה

  7. benziv Says:

    היי אפי!
    זה מה שהשתנה: שאנשים לא חושבים שהגיע תורם לסבול, או שהם צריכים בכלל לסבול, וגם הסביבה הליברלית מאפשרת את זה. תוסיף לזה שלהורים יש היום הרבה מה להגיד על מה שקורה בצבא, שכשיש התאבדות של חייל – מחפשים אשמים ועוד ועוד. העולם השתנה, אפילו הצבא והיחס שלו לעניין השתנה ופתאום – נואמים מאומים מתחסדים.
    וכן, מי אמר שהעולם צודק? נכון, בשביל רבים הבון טון הוא לא לשרת ולנצל את הזמן להתפתחות או אחר. אגב, התופעה היא גלובאלית. לא ישראלית.
    אתה יודע שאני מדברת גם כאחת ששרתה שנים רבות ואיכפת לי.

  8. יהודית Says:

    אני אמא לבן בן 17 שעוד מעט עומד להתגייס, המחשבה הזו על יתגייס או לא חולפת לי בראש
    הוא מאד רוצה להתגייס ועניין הגיוס הוא חד משמעי אצלו. זה ברור
    ואני? אני רואה מולי ילד רגיש, חסר בטחון, מחפש את דרכו, מתקשה להתמודד עם קושי, ילד בעל יכולת הבעה בלתי רגילה, חד מחשבה, מבין דברים, חכם.
    ואני שואלת את עצמי באיזו מידה הצבא יוכל להכיל אותו כמו שהוא.
    מה יהיה איתו כשיהיה קושי?
    איך הוא יתמודד ואיך הם יתמודדו מולו?
    כבר היה לי ניסיון אחד לא כל כך מוצלח…
    האמת היא שאני דואגת מאד

  9. benziv Says:

    זה ברור שאת דואגת. אנחנו לא בשווייץ. אני מקווה שהוא יהיה בסדר, שהצבא יכיל אותו ושהוא יכיל את הצבא. אני יודעת שאף פעם זה לא פשוט. אני כבר דואגת לנכד שלי, שימלאו לו 12 בנובמבר. מקווה שאולי הוא כבר לא יהיה מוכרח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: