ליד המיטה שלי

ליד המיטה שלי מונחים ספרים שאני משאירה שמא בכל זאת יצא לי להמשיך ולקרוא בהם. כזה הוא 'חוט של חסד', של מרי דוריה ראסל. קניתי בגלל הנושא. זהו רומן היסטורי על משפחות איטלקיות שחייבות לברוח בגלל הכיבוש הנאצי, והן עושות זאת בחלקו בדרכים הרריות קשות, מאבדות יקירים ועוד. קניתי את הספר כדי שיספר לי קצת על מה שהורי עברו בבריחה שלהם מהנאצים ובגלל שחיו שנתיים באיטליה – שם נולדתי. הגעתי בערך לאמצע ומאז הוא מחכה לי.

ליד המיטה ובקטגוריה של 'שמא אמשיך לקרוא', נמצא גם 'צילה של הרוח' של קרלוס רואיס סאפון. הרגשתי שאני יוצאת לנסיעה פרועה בעקבות ספרים, כשהתחלתי אותו. ההתחלה פשוטה וכל כך מושכת. לא הספקתי הרבה. את הספר קיבלתי מתנה ליום הולדת שישים מחברי לקבוצת הגשטלט.

בקטגוריה של 'חדשים', נמצא ליד המיטה, גם הספר של ארנסט המינגווי, שנקרא '10 סיפורים'. קניתי אותו כי אני מתעמקת בסיפורים קצרים ורוצה ללמוד ממנו. בינתיים קראתי כמה עמודים ראשונים.

חדשים אף הם, שני הספרים שאמורים להכין אותי לנסיעה לסין: 'ברבורי פרא' של רונג ג'אנג, ו'סין המדריך המקיף'. את ברבורי פרא התחלתי לקרוא בהמלצת המדריכה שלנו, ועוד המלצה של אחד המוכרים בחנות הספרים שבאוניברסיטת חיפה, שקשר לספר כתרים רבים. את האחר קניתי כדי לדעת מה שתיירים צריכים לדעת. מברבורי הפרא אני מתפעלת: דחוס מאד. רבדים דקים של היסטוריה סינית ותאורים משפחתיים מדוייקים. חושבת הרבה על התרבות שניצלה נשים ופילגשים באופן כל כך בוטה. מעניין מה קורה בנושא היום. בן זוגי מתפעל יותר מההיסטוריה הסינית שנפרשה לפניו. אותי מעניינת יכולת ההישרדות של האנשים בכלל ונשים בפרט.

עכשיו הנחתי שם את 'האם שימפנזים חושבים על פרישה' של יעקב בורק. את הספר הזה קיבלתי מחברתי ירדנה, איתה צעדתי הבוקר כמו בכל בוקר אחר. הספר הוא לכבוד ראש השנה וגם לכבוד עסקים משותפים שנעשה.

עכשיו שאני מתכוננת להפליג מכאן לימים ארוכים, אני תמהה מה מתוך אלה ואולי בכלל אחרים – לקחת איתי. שני הספרים הסינים – כמובן באים איתי. ויש גם ספרים אחרים שהנחתי בארון תחת הקטגוריה: 'אלה שלא קראתי ומחכים להזדמנות'. אולי אוציא משהו משם. אני יודעת שההנחה שיהיה לי זמן לקרוא – מוטעית, אבל ספרים הם כנראה חפץ המעבר שלי.