מחברת מסע 4: איך הסתבכתי בבתי מלון

חזרתי מירושלים שתמיד מצליחה לרומם את רוחי.

אביבה שאיתה התיידדתי במהלך הטיול לסין, השאירה לי הודעה. אני מנסה להחזיר לה טלפון. תפוס כבר כמעט שעה. היא מקסימה אביבה.

בינתיים אני חוזרת למחברת ומגלה את סיפורי המלון, שמתבססים על העובדה שכמעט באף מקום לא מדברים אנגלית.

הסיפור הראשון: כשאני מסתובבת לי בעולם, אני נוהגת להשאיר בבוקר את המפתח במלון. בשביל מה אני צריכה אותו איתי? עשיתי זאת גם הפעם. כשחזרתי למלון וביקשתי את המפתח לקח הרבה זמן עד שהבינו אותי, ובנוסף, היה להם רשום שכבר עשיתי צ'ק אוט. לשמחתי לא היה גבול, כשראיתי שלא נגעו בחפצי. 

הסיפור השני: אנחנו במלון טיבטי. הכי גבוה שאפשר. הראש מתפוצץ לי בגלל מחסור בחמצן. אני יושבת איזה רבע שעה בחדר החמצן, וכשאני לא מרגישה הקלה, אני עוזבת אותו (לא ידעתי שצריך לשבת כמה שעות). בחדר אני מטפסת על הקירות, בן הזוג שלי ישן בשקט. מה אני יכולה לעשות? אולי שיחה עם הבת שלי תעזור? לא בטוח, אבל אולי זה יקל? אני הולכת לפקידת הקבלה ומבקשת כרטיס לטלפון. היא לא מבינה מה אני רוצה. בסוף היא מבינה. הטלפון לא עובד. אני מבקשת את הכסף חזרה. היא שוב לא מבינה מה אני רוצה. בסוף הגיע איזה מושיע צעיר. שמחתי. הוא הבין. אחרי בדיקה של הכרטיס, קיבלתי את הכסף חזרה.

הסיפור השלישי: אני צריכה חמצן. הם מציעים לי מסאג'. החמצן והקוסמטיקה באותו החדר. כשאני לא רוצה במסאג', הם מציעים לי רק מסאג' לרגליים, כשאני מצביעה על הראש ואומרת שכואב לי, הם מציעים לי מסאג' לראש. בסוף הם הבינו, היו מאוכזבים, אבל חיברו לי שתי צינוריות לאף. שרדתי את הגבהים.

הסיפור הרביעי: האוטובוס לא מקבל רשות לזוז, בכל פעם חסר משהו, כלומר מישהו לקח משהו, או לא שילם על משהו. אחד הזוגות שיושבים באוטובוס נקרא אחר כבוד לקבלה, הסתבר שפתחו חבילת קונדומים. לדעתי, אין להם כבר צורך בהם, אבל הסינים מתעקשים. היה כתוב, בסינית, על הקונדום – שהוא עולה כסף, ואולי גם באנגלית באותיות קטנות, אבל הגברת לא קראה את זה (משקפיים..), ולכן בגלל כ-20 יואן, 10 שקל – אנחנו מחכים. המדריכה שלנו כבר בקיאה בחיי המין של כולנו (רובינו בגיל ממוצע של 58). מסקנה: לא לפתוח בבית מלון סיני שום דבר שאתם לא בטוחים בו…

סיפור חמישי: הם עוקבים ויודעים עלינו הכל, המארחים שלנו. בודקים אחרינו גם כשאנחנו עוזבים, אני מקווה שזה לא רק בגלל הישראלים שגנבו ברזים בתורכיה, אלא סתם בגלל שזו מדינת משטרה. לפעמים מחזירים לנו את הדרכונים בבוקר. אני לא ישנה טוב בלי הדרכון שלי…