outdoor

גזעים גבוהים שבראשם ענפים מרובי עלים כיסו את האזור. היה מוצל פה ושם, אבל ממילא כבר לא היה צריך הרבה יותר, כיוון שהסתיו הלך וכבש לו יותר ויותר מקום בתחזיות מזג האויר: זה כן היה יורה או שזה לא היה יורה, אמרו הקריינים.

הגעתי למקום בדיוק בזמן, כי ביקשו לדייק. אבל לא כולם נענו לבקשה לדייק, כמו שלא כולם בכלל הגיעו. תפוחים ופרות אחרים עמדו בטס על שולחן זמני. גם קפה ותה, ומים ומיצים, ועוגיות שמרים – חיכו לנוגסים.  

אחר כך הייתה הפעולה: קודם הייתה קריאת השם וזריקת כדור, בהמשך ירד החישוק עד למטה ובתוך עיגול גדול הייתה עמדה של מקשים שצריך לדרוך עליהם. ברקע התנוססו בדים וצבעים שחיכו לבעלי היד הקלה שיבואו לצבוע אותם. בקצה המגרש פוזרו כדורים צבעוניים שעוד יעשה בהם שימוש.

פעילות רדפה פעילות.

חוסר נחת החל להסתמן אצלי. האם יחידת העבודה היא פעולה קטנה אחת, ואת המסקנות שומרים המתנסים לעצמם?

טוב, לא רע להיות יום בטבע, אבל מה התפוקה?

מה התפוקה? המשכתי ושאלתי במכונית, מה התפוקה? והאם התפוקה היא הלמידה שככל שמתנסים יותר יורדת כמות הטעויות? האם זו התפוקה.

אפשר ללמוד מכל התנסות, אין ספק.

אפשר להינות בטבע, אין ספק. 

וכל השאר תלוי באנשי מקצוע טובים שמלווים את התהליך ושהוכנו אליו בצורה טובה. במידה ואין מספיק קשר בין המלווים, אין חוזה ברור, אין עבודה טובה ב-קו, או חלוקת תפקידים מסודרת – אפשר יהיה בעיקר להינות מהטבע. לא יותר.

13 תגובות to “outdoor”

  1. Idan Bchor Says:

    הוי, אאוטדור, אאוטדור…

    הזדמנות מענינת להתבונן על הפעילות דרך עיני המשתתף (אם אני מבין נכון את הסיטואציה המתוארת), אך עם תובנות ויכולת ניתוח של מנחה מנוסה…

    ואני חשבתי לתומי שכבר למדנו להבחין בין "יום כייף", "גיבוש צוות" ודומיהם (שהם לגיטימיים וראויים בפני עצמם, כל עוד הוגדרו מראש ככאלה), לבין סדנאות המתיימרות לייצר, בנוסף להנאה ולחווייה האישית והמשותפת, גם תובנות ושינוי התנהגותי במגרש הארגוני האמיתי.

    אלא שלכך נדרשים לא רק סביבה מעוררת, פעילויות ואביזרים מאפשרים ו"מפעילים" מיומנים, אלא גם הגדרה ברורה של התפוקות הנדרשות "בשדה האמיתי" (עבודת צוות, תקשורת בינאישית, מנהיגות, שיתופיות וכדומה), ואנשי מקצוע בעלי מיומנות בתרגום החוויות ("היה מדהים") לתובנות ("הבנו שחשוב וכדאי ש…") ולחיבור שלהן לשיגרה הארגונית היום-יומית ("איך ניישם את זה מחר…").

    וכמו שאמר המשורר: "כשאין עיבוד – זה הולך לאיבוד".

  2. benziv Says:

    אני כמעט בטוחה שהכוונות טובות, אפילו טובות מאד.
    אני רוצה להאמין שהתכנון היה מעולה. יש לזה סיכוי גדול שאכן היה תכנון מעולה.
    התקלה הייתה בביצוע.

    לא מספיק שמדריך יפעיל קבוצה. את זה לומדים כבר בתנועת הנוער, אח"כ בצבא וכו'.
    צריך לדעת מתי לעצור ולשאול את השאלות הנכונות.

    לא מספיק לשאול את השאלות: מה היה? איך היה?
    צריך להגיע עם יכולת לעבד את הדברים שעולים, כי ממש לא מספיק שהם נאמרים.

    לא מספיקה נוכחותם של אנשי מקצוע טובים, צריך שיהיה ביניהם איזשהו קשר, איזשהו חוזה, איזו הבנה של עבודה משותפת.

    וכן, כמו כל המצבים הקבוצתיים – גם המצב הזה יכול להביא את המשברים שלו, את הפתרונות האפשריים למשברים הללו וכו'.

    ואני מסכימה מאד ש"כשאין עיבוד – זה הולך לאיבוד".

  3. גבי דרורי Says:

    אתי ,הייתה לנו לפני חודשיים פעילות כזו שהצליחה =שווה תפוקות למידה ותובנות אישיות מרשימות [יחסית לעבודה בחדרים סגורים].
    אני התרשמתי שהדבר נבע ממודל התפתחותי – [שהיה גם הצורך שלנו – המנחים- כי הוא עזר לנו בתהליך התאום בינינו] תרגילים אישיים,זוגות ,שלשות ותת-קבוצות ,עם סיום של סיכום התובנות כולל הארגוניות בכל המליאה.
    במקביל עבדנו על תכנון ,פילוט , תיקון התיכנון ,ביצוע ,משובים ולמידה ממה שעשינו טוב . ולמה ואיך להימנע משגיאות ולמה בכלל נקלענו אליהן.
    אבל מה שתרם הכי הרבה היתה ההחלטה שהם ינהלו כמה שיותר את מה שקורה .ואחרי שאימנו את הצופים אילו נושאים מתוך מכלול הדברים בהם צפו רצוי להעלות במשובים הקפדנו לתת לכולם להיתבטא ולהכניס את הדברים שהם רואים כחשובים.- כלומר גם בזה נתנו להם את ההובלה.
    – המחיר היה הזמן הרווח היה משמעותי.

  4. יהודית Says:

    אני חושבת שהאאוטדור נשאר תקוע בחוויה של הWOW ולא באמת עבר לעיבוד.
    זה לא שחויה זו מילה גסה אבל…
    התרשמתי ממה שכתבת שזה היה אוסף של פעילויות מוצלחות וחוויתיות אבל כמו שבי אמר , לא היה מאחורי זה איזה שלד, רציונל, איזו מטרה – בקיצור מודל התפתחותי.
    חבל.
    כי בפעם הבאה כבר לר תבואי ברצון אן בכלל תבואי…

  5. benziv Says:

    אני חושבת שכן היה רציונל, מטרה וכו'. אני חושבת שהמעביר לא ידע להשתמש נכון בעצמו ובסביבתו. הוא חשב שהוא יודע יותר משהו יודע, הייתה חשובה לו השליטה שלו בתהליך יותר מאשר ניצול מה שעלה בתהליך, והוא סמך מידי על המשאבים שלו.

    הוא בטח למד. בכל אופן, אני מקווה בשבילו.

  6. shukikatz Says:

    אם רק אפשר היה לחבראת הפוסט הזה לפוסט שאחריו המדבר אף הוא על אאוט דור – ולא חשוב אם זה טאי צ'י, היינו מבינים שאפשר ללמוד ולהפיק המון גם מהעשייה עצמה ללא כל הדברים היפים שנכתבו בכל התגובות שלמעלה – על ידי מנחי קבוצות / יועצים כמדומני. תורות שלמות האומרות שעצם העשייה , וכאן בדרך החיקוי של התנהגות המנחה, ללא שאלות ללא תשובות חכמות – רק כזה ראה ועשה עד שלפתע תדע אתה בעצמך שזהו זה, זו התנועה הנכונה ביותר עבורך.
    לא הוזכרו כאן האנשים עצמם, החבורה שהגיע , למה הגיעה? מה הם רצו? איך זה משתלב בחייהם? למה הם מצפים? אצל מתאמני / מתעמלי הטאי צ'י זה ברור מאד: ההשתתפות בסשן היומי תגרום להם וליום העמל לזרום בהרמוניה. הם והעולם – יחדיו , חד המה.
    במהלך עבודה רבה שהייתי שותף לה בעבר , על אפקטיביות הדרכה,
    ראיתי סטטיסטיקה שאומרת שהדבר המשפיע ביותר על איכות הלמידה בארגונים הוא: עמדתו של המנהל הישיר של העובד כלפי אותה למידה, לא המומחיות של המרצה, ולא איכות העזרים – אלא עמדתו של המנהל לפני, במהלך ועם סיום הלמידה.
    ברור לי שמדריך הטאי צ'י יודע טאי צ'י. והוא משתפר עם כל הדרכה שהוא מעביר בין השאר משום שהוא עובר את אותו שעור שוב ושוב וממשיך לתרגל. ואכן , אתי בתגובתך האחרונה טמון הסוד – לא ברציונאל ולא במודל אלא בהתיחסות של המדריך . אני מניח שחשבון הבנק שלו היה די מרוצה מהיום הזה.

  7. benziv Says:

    שוקי יקר!
    אתה מתעקש לקרוא לזה טאי צ'י? יש הבדל בין טאי צ'י לצ'י קונג. לדעתי הצנועה מה שהם עושים הוא צ'י קונג.

  8. shukikatz Says:

    WHATEVER

    זה נכון לכל אותן אמנויות שבהן המדריך נתפס כמאסטר ומודל לחיקוי, ולא כמרצה.
    אהבה רבה והערכה רבה לדעתך הצנועה

  9. Richard Milecki Says:

    קראתי את כל התגובות וחשבתי מה אוכל לתרום לאחר עשר שנים של עיסוק בפיתוח והתמחות בתחום.
    כשנוצר חיבור אמיתי עם מובילי הקבוצה וחקירה והסכמה מראש לגבי מטרות המפגש, בחירת התרגילים המתאימים וניהול האיזון בין עשייה ועיבוד – אלה המרכיבים הקריטיים להצלחה. עמדת המנהל\ת גם היא קריטית, במחקרים ובשטח. לא פעם ראיתי מנהלים לוקחים את כל ההשקעה ומורידים עליו את מי הניאגרה! ונכון, בניית חוזה מראש בין אנשי המקצוע גם הוא חשוב. יכולות המנחה הן חשובות – מתי ואיזה שאלה לשאול, ומתי לשתוק, ואיך לזהות את החומרים שעולים ולהשתמש בהם בזמן אמת. הsetting הפיזי והאנושי אף הוא חשוב: את מי מזמינים, עמידה בזמנים, היכולת להתנתק בכלל ומהטלפון בפרט. הרבה לקוחות מחפשים את הwow או את יום הגיבוש השנתי. זה לא מתאים וחבל לנצל כלי זה למטרות אלה. עדיף טיול טבע או רפטינג בירדן, בלי עיבוד, רק בשביל החוויה. אני יכול גם להזדהות עם שוקי, כפי שאומרים בoutward bound – "תנו להרים לדבר בעד עצמם."

    אכן הרבה מרכיבים יכולים להביא לתחושת למידה או לתחושת החמצה. הסיכון קיים אך כשזה מצליח התרומה לשינוי ולמידה יכולה להיות אדירה. אתי, אל תוותרי, עם ההשקעה והחשיבה הנכונות, הכלי שווה מקום בארגז המקצועי.

  10. benziv Says:

    ריצ'רד!
    ברוך הבא לבלוג! לא ידעתי שאתה כאן!

    אני לא מוותרת על שום דבר, אלא אם כן הוא עשוי ברשלנות.
    עדיף יום כיף עם רפטינג בירדן והנאה מהטבע על פני תרגילים של תנועת נוער וניתוח בהתאם.

    מסכימה עם כל דבריך.

  11. Richard Milecki Says:

    במקרה נפלתי על הבלוג שלך. אשמח לעקוב!

  12. benziv Says:

    גם אני עוקבת אחריך…

  13. גבי דרורי Says:

    כול מגוון הדעות שעלה בבלוג כתגובה לתגובה , ממחיש את התהליך שיכול לקרוא בכול קבוצה שאנשים מרגישים חופש ונינוחות להביע את דעתם.
    אני חושב,שעיבוד של הקשת הרחבה של החוויות שאתגרי החוץ והחוויה בטבע,מאפשרים למשתתפים, במקום שאין הנהלה או מנהל שצריך לרצותו [שאז שוקי צודק],חברי הקבוצה מעשירים את העיבוד [עם מנחה או בלי מנחה] וכול אחד מוצא את התובנות שלו.
    נכון שחוויה בטבע מהנה אבל ריצרד טועה כשהו משווה את עוצמת החוויה שעברה עיבוד עם חוויה שנחוותהכאחת מסדרת החוויות שאנחנו חווים במשך היום ואפילו המיוחדות שבהן-אחרת אנחנו מתעלמים מחוקי התפיסה והסלקטיביות בתפיסה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: