חוברת מסע 5: צ'י קונג ארגוני

אומנויות לחימה רכות

ושוב…  סין. אני מתבוננת בתמונות שהצטברו (עכשיו כבר יודעת לצמצם ולגזור אותן, תודות לעמית). חלק מהן נחרתו בי עמוק ואזכור אותן ללא הצילומים, ממש כמו התמונה כאן. אלה כבר עוברות תהליך של הטמעה ואינטגרציה לתוך הקיים.

חלק אשכח וטוב שיש תמונות לחזור אליהן.

פה בתמונה, ממש מוקדם בבוקר. הסכימו לפתוח עבורינו את מוזיאון הסכר הגדול, ב07:00 בבוקר. כשהגענו כבר עמדו האנשים ועשו את שלהם, כשבראשם איש מרשים ומדויק מאד. כולם עבדו בעקבותיו, על פי תנועות מוכרות בעלות שמות שכולן טבע, זרימה, אחידות, יופי, סבלנות. לא הייתה זו הקבוצה היחידה: לפניה, חלפנו על פני קבוצה אחרת בגן המוזיאון לבושה בבגדי תכלת אחידים.

הצטרפתי לזו. ניסיתי. אהבתי. המפגש השרה עלי שלווה גדולה מאד.

את התמונה הזו אפשר לפגוש בואריאציות שונות בכל, רק צריך לשים לב. בארגונים גדולים כקטנים, ובחנויות רבות מתחיל סדר היום העמוס בצ'י קונג. אחריו נישאים דברים: מטרות ויעדים, עידוד, מידע.

אסוציאציה רחוקה: איכשהו נזכרתי בימים של ביה"ס היסודי גורדון בקריית חיים. התחלנו את הבוקר במסדר וערכנו כמה תרגילי התעמלות בטרם התפזרנו לכיתות. היו גם הודעות. הוקרא שיר. נאמר משהו שחשוב היה לאותו יום.

הפעולה הפשוטה הזו בארגונים:

א. מאפשרת את ראיית השלם. העובד/הלומד – הוא חלק ממשהו הרבה יותר גדול. מגשטלט שלם.

ב. ממקדת את הפרט בעצמו, בגמישות שלו, בנשימה שלו, ביכולת שלו.

ג. מגדירה את גבולות הקבוצה/הארגון: מי בפנים, מי בחוץ.

ד. שומרת על חוסנו של העובד, ומכאן על חוסנו של הארגון.

בקיצור: מומלץ מאד.

בסדנאות גשטלט רבות שאני לוקחת בהן חלק, מתחיל כך היום (הגשטלט הושפע מאד מתורות מזרחיות).

בהמשך: במהלך ההתנסות, שמתי לב לגבר צעיר, ללא ידיים, שעמד בצד והתבונן. שאר גופו נראה עשוי ללא חת.

אחר כך קניתי ממנו שתי תמונות במוזיאון. הוא צייר בפה וברגל. שתי זרועות ניתקו ממנו לאחר התחשמלות. הוא היה אז ילד וגדל להיות אמן.

שתי התמונות נלקחו על ידי נכדי, לתלות בחדריהם.

7 תגובות to “חוברת מסע 5: צ'י קונג ארגוני”

  1. mira Says:

    הי
    הבוקר התחלה עם התמקדות יש בזה כוח פנימי שמסדר את התוך.
    משהו מהטבעי מושחל לפעילות הזו כנראה
    לגבי הארגון והגשטלט כנראה מאותו מקום אני והבורא/עולם/ארגון/שלם
    גם אני בלי להרגיש נוהגת לצאת לגינה לפני הכל פשוט לנשום ולהצטבע באור/קול בוקר

  2. terzis Says:

    ויש שיקראו לכך תפילת בוקר 🙂

  3. benziv Says:

    אין לי גינה משלי, יש לי גינה של כ-ו-ל-ם. לפני כמה שנים, לא כל כך רבות, הייתי קמה בבוקר, משמיעה קלטת של מוזיקה סינית עם קצת הוראות – והופ! – לתרגילי צ'י קונג. היה 10. בפנטזיות שלי: לו הייתה לי גינה, הייתי מכופפת ברכיים טיפה, עומדת רפויה עם הגב לזריחה (שלא תהיה שמש בפנים) ועושה צ'י קונג, ואולי תפילת בוקר. כיוון שאין לי, אני צועדת ומברכת את היום החדש שבא. היום לא אצעד, כי אני ממהרת לעיר הגדולה.

  4. פלדמן אסף Says:

    מעלה זכרונות נעימים

  5. benziv Says:

    שמחה

  6. יהודית Says:

    מה שאני אוהבת בצ'י קונג, אהבתי לראות את זה בסין, זה את היכולת לנת עצמך לשזמן ההוא מכל מה שקורה מסביבך.
    זה רק אתה ועצמך והטבע.
    התנתקות מוחלטת. התכנסות פנימית.
    כאילו אוספים את הכל מבפנים: את הכוחות, את האנרגיות, את העוצמות בשביל לפגוש את החוץ כשהאדם הכי במיטבו.
    נהדר

  7. benziv Says:

    נכון. Time out מצד אחד, גיוס אנרגיות מצד שני. תנועה בין קטבים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: