ביבליותרפיה ארגונית

מידי פעם אני משתמשת בידע שרכשתי במקום אחד לצרכים שבאים ממקום שני. למשל: אני שומעת סיפור של לקוח: השורה התחתונה היא שהלקוח מרגיש תקוע. מי שבא לעזרתי במקרים כאלה היא האגדה או המעשיה (זה לא אותו הדבר), שאני מייבאת מהעולם של הספרות.

אפשר להשתמש באגדה קיימת, אבל אפשר להמציא אגדה שיש בה מרכיבים שאני מביאה ו/או הלקוח/ה שלי מביא/ה: פיה, נס, ניצחון, אנשים טובים, אנשים רעים, דרקון – הכל הולך. אפשר להביא אלמנטים מהמציאות ואפשר להביא אלמנטים מיסטיים. הגבול הוא רק בדימיון.

האפשרות לספר סיפור היא אינסופית בגווניה. אפשר לספר את הסיפור דרך שלגיה כמו גם דרך פיה שהומצאה זה עתה.

ואיכשהו, בזכות המעשיה או האגדה אני כבר יותר מפעם אחת מגיעה לסוף הפגישה והלקוח/ה – יודעים קצת יותר על האופציות שעומדות לפניהם, והתקיעות – כלא הייתה.

המסקנה שלי היא שהאפשרות לספר סיפור מחוץ למסגרת הכובלת, מביאה לאיזה חופש, והחופש יכול להביא ליצירה חדשה.