אם בשיעורי חברה, ובשיעורי ספרות – היו מביאים יותר סיפורים על קשישים…
אם בתקשורת היו מביאים בכל פעם סיפור של איש אחד שעשה את זה…
אם בבתי סוהר, היו אסירים יוצאים לעבוד בבתי אבות…
לו היו גני ילדים פועלים בשיתוף עם בתי אבות…
לו היו יותר פעילויות של הצבא, בבתיהם של קשישים (משפצים, מביאים מזון שנשאר)…
לו הממשלה הייתה הרבה יותר איכפתית…
לו השרים (חינוך, רווחה, ביטחון פנים, גימלאים) היו פועלים ביחד כדי למגר את התופעה…
לו העיריות היו הרבה יותר איכפתיות…
לו המשטרה הייתה מעמידה לנו "משמר אזרחי" של מתנדבים שמתייחד לקשישים…
גם החיים של הצעירים – היו הרבה יותר טובים!
החיים בארגונים 
נובמבר 25, 2007 ב- 6:49 am |
ולי נדמה שהעתיד שייך לזקנים:
הרי יותר ויותר זקנים יהיו באוכלוסיה.
יש להם יותר ויותר פנאי וגם משאבים.
הבריאות בסך הכל טובה.
אז זהו- העתיד הוא של הזקנים…
נובמבר 25, 2007 ב- 4:09 pm |
הלואי.
יהיו גם הרבה קשישים שיהיו להם פחות משאבים, והם לא יוכלו להתגודד בבתי אבות בהרצליה, ולצאת ביחד לקונצרט או להימנע מלצאת בכלל.
אני מניחה שנראה גם וגם.
שמחה בשביל אלה שיהיה להם, אני עצובה בשביל אלה שיופקרו.