איפה שמתפרק ואיפה שעוד לא

או קיי. המשטרה מתפרקת, וכל אחד חייב להיות השריף של עצמו. הכח הגדול הזה של אנשים המפוזרים בכל רחבי המדינה ופועלים לשמור אותה ואותנו – הולך ונחלש. זהו סימפטום. ואם לא יטופל כסימפטום – הוא יהפוך למחלה אנושה. כבר יכולה לראות בעיני רוחי קהילות שיש להם משטרה פרטית חזקה (לא רק כזו המסיירת בלילה בשכונות יוקרה שמפוזרות פה ושם), כבר יכולה לראות בעיני רוחי קהיליות שלמות שרק איש הפשע מגן עליהם ובתמורה הם נאנמנים לו. הגזמתי? הלוואי.

וגם החינוך מתפשט מנכסיו. היום ה-41 לשביתת המורים, ובכיכר אתמול, לפני שלקחתי שמאלה ועוד פעם שמאלה, כדי להגיע הביתה, מצאתי כמה עשרות מפגינים. לא ברור לי למה ההורים לא יוצאים עם התלמידים והמורים? למה? האם יש להם כסף לשיעורים פרטיים? האם לא איכפת להם? איפה הקהילה של מקבלי השרותים? למי עוד הם מחכים? השקט הזה של רוב האוכלוסיה – לא נעים כלל וכלל.

דבר אחד מתפקד כרגע, גם אם יש עליו ביקורת רבה: הנסיעה של ראש הממשלה. אני מאחלת לו ולנו בהצלחה, ומאד מקווה שיוותרו בידו די אנרגיה  וזמן – לחזור ולטפל בכל הבעיות של היום יום, ואלה שהוזכרו לעיל הם כמובן רק דוגמא לרבות אחרות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: