חינוך עכשיו או אחר כך?

בנה של חברה טובה שלי – משלים עכשיו בגרויות. המשמעות היא שהוא, שכבר סיים את השרות הצבאי שלו, וגם עובד – מוצא עכשיו זמן ללמוד. מה שלא חפץ בו קודם – הוא עושה עכשיו. גם אחותו השלימה בגרויות במשך שנתיים והם לא היחידים.

מה שלמדתי מזה, שיש אפשרות שאנשים צעירים לוקחים אחריות על השכלתם, בעצמם, אחרי שהם מסיימים את המסגרות המארגנות של החינוך. על שאלת ה: למה זה כך? אפשר לענות בכל מיני תשובות. אחת מהן קשורה בוודאי למעמד. אנשים במעמד גבוה יותר – ירשו לעצמם להינות בבי"הס ללא מגבלות וישלימו בגרויות בהמשך, אנשים במעמד נמוך יותר – יהנו גם הם אבל כנראה לא ישלימו.

עוד דבר שלמדתי: לא תמיד התלמידים שהיו טובים והיו עומדים בכבוד בכל המבחנים – הם אלה שהצליחו בחייהם במונחים כלכליים ו/או אחרים. פעמים רבות, דווקא הילד השובב, ששהה בחוץ יותר מאשר בפנים – הוא זה שממנכל היום חברה ו/או מרביץ תורה בתלמידיו במסגרת חינוכית כזו או אחרת.

לא שאני אומרת שלא חשובים המבחנים השונים שמשוים את ילדי ישראל לילדי רוסיה, ארה"ב ואיראן, אלא שאני אומרת שהם לא היחידים החשובים.

החברה הישראלית שאנחנו כל כך מרבים לבקר – בכל זאת מקיימת פעילויות נפלאות (שלא עולות לסדר היום), עם בני נוער שכנראה, בחלקם – נמצאים בסטטיסטיקות הלא כל כך מעודדות.

וממש בשולי הדברים:

גם הסיפור שלי עצמי, כתלמידה, יכול להוכיח שלא מי שמצטיין – מצליח. נדמה לי שעד שממש התפניתי ללימודים – לא הצטיינתי אף פעם, רק בשנים האחרונות יש לי זמן ופניות להצטיין, אבל זה כנראה כבר לא יכניס אותי לשום ססטיסטיקה. כבר מאוחר מידי, אבל מהנה מאד.