כמו בסיפור על העגלון שהסוס שלו כמעט הצליח

מנהל שהיכרתי מזכיר לי את הסיפור על העגלון. זוכרים?

היה עגלון שמאד רצה לחסוך. בכל יום נתן לסוס שלו פחות אוכל, והסוס משך. כך נשמך הדבר עד שהסוס כמבר כמעט לא קיבל אוכל כלל, אבל אז הסוס עשה את מה שעשה ונפח את נשמתו. אמר העגלון: 'כמעט הצלחתי להרגיל אותו לא לאכול'.

גם ארגונים יכולים להיות מורעבים. הם יכולים עדיין להביא לתפוקות המצופות, אבל, אט אט יוציאו מהם את ה"אוכל". המשאבים המושקעים ילכו ויצטמצו, הלקוחות עדיין יקבלו סחורה.

תהליכי פיטורין יביאו אותם להיות כל כך שטוחים מבחינת ההירארכיה, הם יעשו כל כך תמציתיים מבחינת תוכן העבודה, הם יתנו פחות ופחות ללקוחות, הם ישמעו פחות ופחות לטענות של הלקוחות, הידע שנצבר בשורותיהם ילך ויצטמצם, וראה זה פלא – יום אחד יתעוררו ויגלו ש'היו להם לקוחות' והם כמעט הצליחו שלא לתת ללקוחות תמורה מינימלית.

כואב הלב לעבוד בארגון כזה.